מכס נותן אישור (שם המקור - Rien à déclarer) - קומדיה צרפתית משנת 2010, שמכבשת את הקהל מהרגע הראשון באבסורדיות של מה שקורה וגורמת לצופים לצחוק עד כ�סל.

מה על הסרט בעצם

העלילה מתפתחת בגבול צרפת-בלגיה בסוף 1992[citation:4][citation:6]. הדמות הראשית - הטמונה הבלגי רובן ואנדרווד (בנואה פולוורד). הוא שנאה פתולוגית לצרפתים. לא רק שלא אוהב, אלא יש לו אובססיה לפחד צרפתי[citation:1][citation:8]. הוא בוחן בחריצות מכוניות עם מספרי רישוי צרפתיים, יוצר פקקי תנועה באורך קילומטרים, ובלילות עובר בחשאי את עמודי הגבול לתוך שטח צרפתי, כדי להרחיב את בלגיה[citation:4].

עמיתו הצרפתי-על-גבול - מתיאס דוקטור (דני בון). בניגוד לרובן, הוא שקט ונחמד. יש רק בעיה אחת: מתיאס נפגש כבר שנה בחשאי עם האחות הצעירה של רובן - לואיז, ומתכנן להציע לה[citation:1][citation:8]. במצב הזה, להתחיל קשר עם הכתן העתידי לא יהיה אפשרי - זה משימה בלתי-אפשרית.

ואז נכנסת הפוליטיקה. ב-1993, מדינות האיחוד האירופי חותמות על הסכם שנגן, שמבטל תיקון הפספורט בגבולות[citation:4][citation:6]. הורחבים נקודות המכס, ובמקום זאת נוצרות בריגדות משותפות פרנקו-בלגיות. רובן ומתיאס נאלצים להפוך לשותפים ולסייר בגבול באותה מכונית[citation:1][citation:5]. עליהם לסייר בכל רחבי הקו הגבולי, להשתתף במבצעים ספקולריים לתפיסת סמלי, ובינתיים להבין מי מהם יותר לאומני.

מי צילם ומי שיחק

הסרט צולם על ידי דני בון - קומיקאי צרפתי מפורסם, כותב הקומדיה «בוברו פורג'ל'ואה» (2008)[citation:3][citation:4]. הוא כתב את התסריט יחד עם אשתו יעל בון[citation:4]. זהו פרויקטם השני ביחד, והם נצלו את אותו הדרך: שוב לקחו קונפליקט חברתי חדש והפכו אותו לקומדיה של מצבים.

בנואה פולוורד שיחק את תפקיד הבלגי-פחדן, כל כך בולט, שהתסריט נכתב במיוחד עבורו[citation:6][citation:10]. דמותו - נאומן לאומני שמסתיר כל דבר קטן כדי להראות את העליונות של עמו. דני בון, לעומת זאת, שיחק את דמותו של פרנקי צרפתי, שמסתכל על השכן הבלגי בחיוך סינוכרוני[citation:9].

עובדה מעניינת: הצילומים התקיימו בפסגת הגבול הפרנקו-בלגית, ולראשונה בהיסטוריה של הקולנוע, הופיעה קונפרנס עיתונאים לסרט עוד לפני ההתחלה - הציפיות של הקהל היו גדולות[citation:1]. תקציב הסרט היה 22 מיליון אירו - פי שניים יותר מסרטו הקודם של בון[citation:1].

מה לצפות מהצפייה

ההומור בסרט בנוי על סטירה צרפתית טיפוסית והגיחוך של שכנים. הבלגים בקומדיה מוצגים כפרובינציאלים אחוריים, שמקדשים את מדינתם ומטפלים בכל דבר צרפתי בזהירות[citation:3]. הצרפתים, לעומת זאת, מוצגים כמלאי חוסר תשוקה ומרגישים עצמם טובים מכולם[citation:7]. בסרט יש הרבה סצנות גרוטסק: למשל, רובן מוכיח ברצינות שוואפל הבלגיים הם לא מזון, אלא סמל גאווה לאומית.

במקביל לשורה הקומית, מתפתחת קויה רומנטית. יחסיו של מתיאס ולואיזה נשמרים בסוד מרובן, וכשהאמת נגלה, המצב מתחמם לשיא[citation:1][citation:9].

וכמובן, המרכיב החקירתי: באזור הגבול פועלת חבורה של סמלי סמים, שמנסים להעביר מספר גדול של סחורה. רובן ומתיאס, בתקרית, נכנסים לתהליך תפיסתם[citation:2][citation:6].

המשמעות העיקרית של הסרט

המנגינה של הקומדיה - «גבול בתוך כל אדם». לאורך הסרט, רובן ומתיאס נהיים בהדרגה בעלי סימפתיה זו לזו, מגלים שהמוגזרים שלהם היו רק סטריאוטיפים, שנטענו על ידי החברה והמשפחה[citation:6][citation:7]. כמו שאחד הדמויות אומר, «העולם לכולם»[citation:6]. האירוניה היא שרובן, שלימד את בנו לשנוא את הצרפתים, בסופו של דבר פוגע בעיקרון הזה[citation:6].

למרות שהקומדיה לא פופולרית כמו «בוברו פורג'ל'ואה», היא הפכה לחמימה, דיגניטרית ובעיקר, באמת מצחיקה[citation:3][citation:9]. זה בחירה מצוינת לערב, כשרוצים להירגע מדרמות רציניות ופשוט לצחוק.

Permanent link to this publication: