אדם קטן עם רקטת גדולה. הכדור גדול יותר מיד היד שלו. על היציעים — הורים שליבם פועם בקצב כל תקיפה. ילד בטניס גדול — זו לא רק תמונה מקסימה. זו שלוחה שלמה, תקווה, כסף, דמעות וחלומות. כל שנה מאות ילדים קטנים, בנים ונערות, יוצאים להחזיק רקטה בגיל 4, 5, 6. אבל רק מעטים מהם יגיעו לטור המקצועי. למה זה קורה? ובעיקר — איך לא להרוס את הילדות, בנסיון לגדל גיבור?

מאיזה גיל מתחילים להיות גיבורים

התשובה הנפוצה: בגיל 5-7. רוג'ר פדרר החזיק ברקטה בגיל 6. סרנה ויליאמס בגיל 4. רפאל נדל ב-4.5. יש גם התחלות מוקדמות יותר: מריה שארפובה התחילה בגיל 4, אבל בארצות הברית. אבל ההתחלה המוקדמת אינה תרופה. יש שחקנים שהגיעו לטניס בגיל 8-9 ועדיין הפכו למקצוענים. חשוב יותר לא הגיל של הפעם הראשונה, אלא איכות האימונים ו, מה שחשוב, ההכשרה הפיזית ללא פציעות.

היום, מאמנים לא ממליצים להתמחות רק בטניס עד גיל 10. הילד צריך לשחות, לרצות, לשחק במשחקים נעים, לרחבות. ככל שהבסיס רחב יותר, כך יותר נמנעות עליות ו"מחלות גדילה". הפציעות הנפוצות בילדים — מחלת אוסגודה-שלטר, טנדיניט של כף היד, כאבים בגב מכיוון של סקיבות תמידיות. הם קורים כשכמויות האימונים עולות על היכולות של האורגניזם הגדל.

הגיל הזהב לבחירה — 10-12. עד לגיל זה, ניתן לראות אם יש קואורדינציה, מהירות פיצוץ, תחושת הכדור. אבל אפילו בגיל 13-14, ניתן להגיע, אם יש הרבה עבודה. ההיסטוריה ידועה בהתחלות מאוחרות.

כיצד מורכבת הפירמידה של הטניס לילדים

ברמה התחתונה — מועדונים ומחלקות. שם, מאות אלפי ילדים נמצאים ברחבי העולם. הם משחקים על קרקעות קטנות בכדורים צהובים וירוקים (לפי מערכת ITF "10 and under tennis"). זוהי גישה נכונה: קרקע קטנה וכדור איטי לומדים טכניקה, ולא כוח.

השלב הבא — תחרויות מקומיות. נבחרים כ-20%. אז יש תחרויות לאומיות בגיל 12-14. שם נשארים 5% מהמתחילים. ולבסוף, טורי הנוער ITF. שם נשארים רק יחידים. ורק חלק קטן מהיחידים האלה נכנסים לטניס המקצועי הבוגר. הסטטיסטיקה קשה: פחות מאחד מאלף ילדים שהתחילו לשחק בגיל 6, יגיע ל-100 הטובים בעולם. הרוב יוצאים ברמת הנוער או בתחילת קריירת הבוגרים.

לכן, להורים שחולמים על תהילה, יש להעריך באופן צודק את ההזדמנויות. ספורט — לא השקעה עם תשואה מובטחת. זוהי לוטו, שהכרטיס שלה יקר מאוד.

כסף: בכמה זה עולה לילד לשחק טניס

טניס — אחד מהספורטים היקרים ביותר לילדים. ההוצאות מתחילות עם הרקטות (מ-3,000 רובל לרקטה לאומית עד 15,000 רובל לרקטה מקצועית), נעליים (להחליף כל 3-4 חודשים), בגדים ומקלות. אבל העיקר — האימונים. שעה של אימון אישי עם מאמן טוב במוסקבה או באזור עולה מ-2,000 עד 10,000 רובל. קבוצות — יותר זולות, אבל ההתקדמות איטית יותר.

בחודש, בשלב הראשוני, נעלה 15-30,000 רובל על אימונים ותחרויות בתוך העיר. ברמה 12-13, כשיש צורך בהתעברות לתחרויות רגילות ברחבי המדינה, ההוצאות עולות ל-50-100,000 רובל בחודש. מסעות לתחרויות נוער ITF לחו"ל יכולות לעלות 500-800,000 רובל בעונה. נוסף על שכר הקרקע, פיזיותרפיסט, פסיכולוג, מסאג'. בסופו של דבר, כדי לגדל נער יוניור תחרותי, המשפחה משקיעה 3-10 מיליון רובל בילדות.

חלק מהמשפחות מוצאות נותני ספונסורים או מקבלים תמיכה מהפדרציה. אבל הרוב משלמים מהכסף שלהם. זוהי פירמידה פיננסית בעלת סיכון.

הורים: המעריצים הראשונים או ההרסנים הראשונים

נושא כאבני. מאמנים מדברים בקול אחד: האויב הנורא של הטניסאי הצעיר הוא לא היריב החזק, אלא ההורה שלו על היציעים. צעקות "תכה!", "לא רואה!", "אני נותן לך כסף! ". ההורים שאחרי הפסד משתקים לכל דרך הדרך הביתה, מקניסים על סוכר, משווים עם הילד השכן. זה מורס את הפסיכיה מהר יותר מכל פציעה.

יש שלושה מודלים בריאים. הראשון: הורים-מעריצים. הם שמחים על ניצחונות, סובלים על פסדים, אבל לא נכנסים לטכניקה ולטקטיקה. השני: הורים-מממנים. הם משלמים על האימונים, סוחבים לתחרויות, אבל מאמינים במאמן. השלישי: הורים-עוזרים. הם יוצרים חיים: משטר, תזונה, שחזור. אידיאלי, אם יש להם תפקידים משולבים.

נחשך לצעוק על הילד אחרי המשחק, להכריז על דברים בפני אחרים, לצאת למגרש במהלך המשחק, להתווכח עם השופט. זיכרו: טניס — משחק של טעויות. אם לא היו טעויות, לא היה ספירה. לילד יש זכות להפסיד. יש לו זכות להפיל פטנטים גרועים במשחק אחד. זה לא אסון.

שיוויון: ספורט — בית ספר — חיים

טניסאי צעיר לומד פחות מהשווים. זה עובדה. אימונים 4-5 פעמים בשבוע, 2-3 שעות, וכן תחרויות בחו"ל — כל זה משאיר מעט זמן ללימודים. רבים עוברים ללימודים ביתיים או חינוך חלקי. אבל להתעלם מבית הספר לגמרי — שגיאה. ראשית, קריירת הטניס עלולה להסתיים בכל רגע (פציעה, תשישות). שנית, פיתוח האינטליגנציה נותן יתרון על המגרש. שחמט, שפות, גאומטריה, פיזיקה — כל זה מאמן את הראש, והראש בטניס חש
© elib.co.il

Permanent link to this publication: