מיני זני יין אוטוכטוניים בפורטוגל ובהונגריה: נכסים שנשכחו על ידי הזמן

בעולם היין קיים המושג "זנים בינלאומיים" — קברנה סוביניון, שארדון, מרלו, פינו נואר. הם ידועים לכולם, הם נגדלים בכל יבשת. אך יש קטגוריה אחרת — אוטוכטוניים, או זנים מקומיים. זהו ענב שגדל באזור קונקרטי יחיד במשך מאות שנים, הסתגל לאקלים, לקרקע ואפילו למנהגים תרבותיים. פורטוגל והונגריה — שתי מדינות אירופאיות ששומרות בזהירות על מאות זנים ייניים ייחודיים. שם היין הוא לא רק נגיף, אלא קול של אבותינו, מוצפן בקוד הגנטי של הענב. נדבר על המייצגים הבולטים של שני העולמות הייניים המופלאים האלה.

פורטוגל: מדינת אלף הזנים

פורטוגל היא ממקדש אבות הענבים המקומיים. לפי הערכות שונות, ישנם יותר מ-250 זנים מקומיים שנגדלים שם, ורבים מהם לא נמצאים מחוץ למדינה. הסיבה — הבידוד הגאוגרפי: הפירנאים והאוקיינוס יצרו מחסומים טבעיים שמנעו את חדירת ענבים זרים במשך שנים. בנוסף, הפורטוגלים היו קונסרבטיביים ביינות, ומעדיפים נכסי ענבים ישנים על ניסויים חדשים.

טוריגה נאסיונל — תכשיט הדורו

הכוכב הראשון של חקלאות הענבים הפורטוגלית — זה ללא ספק טוריגה נאסיונל. היא הופכת לבסיס של יינות הפורטווין המפורסמים, וגם של רבים מהיינות האדומים היבשים בקטגוריית הגבוהה. קליפתה עבה וכהה, מה שמעניק לה צבע צהוב וטנינים חזקים. בחזור של טוריגה תמיד מרגישים נוטות של ירקות דרור, וישניים, חמוצים ולפעמים — פרחי ורד. אך הדבר המדהים ביותר — היכולת שלה להתבגר. יינות של טוריגה יכולים להתבגר לעשורים, נהיים רק יותר אצילים. באזור דורו, הזן נחשב למלך, ולמרות ששדהיו לא גדולים ביותר, האיכות תמיד גבוהה.

טינטה רוריז ואגרות אדומות אחרות

גם הזן טינטה רוריז, הידוע בספרד כתמפרנילו, חשוב באותה מידה. בפורטוגל הוא נקרא בדרך אחרת ומעניק טונות חריפות יותר וארציות. הוא משמש גם בקופג'ים של פורטווין וגם ביינות שולחניות. עוד זן מדהים — באגה, שמתפשט באזור באיראדה. באגה מעניק יינות חזקים, טניניים עם רמת חומצה גבוהה, שדורשים תחזוקה ארוכה בבקבוק, אך אז משחררים ריחות מדהימים של צוף. ובאזור אלנטז'ו מגדלים ארגונז — עוד קרוב לתמפרנילו, אך כאן הוא מקבל טונות רכות, חיטפות.

זנים לבנים אוטוכטוניים של פורטוגל

לא רק הזנים האדומים מפורסמים. הענב הלבן אנקרוזאדה, שמתפשט באזור דאו, נחשב לאחד הזנים הלבנים הטובים ביותר של רכס הפירנאי. הוא מעניק יינות עם חומציות חזקה, מינרליות וריחות פרחוניים. בדורו גדלת המאלווזיה — זן עתיק שהשתמשו בו גם בתקופת האימפריה הרומית. ובאי מדיירה, היכן שמייצרים את היין המשקאתי המפורסם, שולטים הזנים סרסיאל, ורדלו, בואל ומאלווזיה — כל אחד ברמת סוכרות שונה ובאופי ייחודי, שנוצר תחת ההשפעה של האקלים הימי והאדמות הוולקניות.

הונגריה: מורשת טוקאי ולא רק

הונגריה היא עוד אוהל של ענבים אוטוכטוניים. שם, בקצה המזרחי של מרכז אירופה, שומרים על זנים ייחודיים שלא נמצאים באוסטריה או בסלובקיה. האזור הייני המפורסם ביותר — טוקאי-הדיאליה, היכן שמייצרים את היין המפורסם טוקאי, שהוזכר על ידי מלכי צרפת. אך ישנם גם אזורים אחרים — אגר, וילאן, בלטון, היכן שגם גדלים ייחודיות מקומיות.

פורמינט — מלך טוקאי

הזן הראשון של הונגריה — זה פורמינט. זהו הזן שמשמש לייצור יינות האסו המתוקים, הנגועים בפטריה ראוונסקה. פורמינט יש לו קליפה עבה, שמאפשרת לתפוחי הענבים להתייבש ישירות על הענף, שומרים על רמה גבוהה של סוכר וחומצה. יינות של פורמינט יש טונה מינרלית בולטת, המזכירה אבן רטובה או עשן, וגם טונות של תפוחי תנין, אבוקדו ודבש. בצעירותם הם חדים וחריפים, ועם השנים הם נהיים שמנים ומורכבים. מעניין שפורמינט מעניק גם יינות יבשים, שהפכו לפופולאריים בשנים האחרונות — הם קלים, בעלי מבנה טוב ובעלי תחמוצה ארוכה.

חרשלבלו ושותפים לבנים אחרים

הזן השני בחשיבות בטוקאי — חרשלבלו, או עלה של ליפה. הריח שלו באמת דומה לליפה פורחת, וגם מכיל טונות של דבש ופרחים לבנים. הוא מעניק ליינות עם אלגנטיות ורכות, כשהוא משתלב עם פורמינט. עוד זן מעניין — סרגמושקוטיה, שמעניק ריחות חריפים, מוסקטיים. ובאזור האגם בלטון גדל עולסריסלינג, שלמרות שמקורו בשם, הוא אינו קשור לריסלינג, אלא זן מקומי עתיק עם טונות פרי עץ.

פנינות אדומות של הונגריה

בין הזנים האדומים ישנה קדארקה — זן עתיק, חריף, שבמאה ה-19 היה הבסיס לרבים מהיינות, כולל ה"דם של הפרה" המפורסם מאגר. קדארקה מעניקה יינות קלים, חריפים, עם ריחות של דובדבן ופלפל שחור, אך קשה לגדל אותה, והיא עוברת רנסנס בידי דורות חדשים של חקלאים. יותר מסיבי הוא הזן קקפראנקוש, הידוע באוסטריה כבלאוופראנקוש. זה זן כהה, טניני, עם טונות של דובדבן ופרי יער,
© elib.co.il

Permanent link to this publication: