הירח תמיד היה שכן ובו בזמן בלתי נגיש. אך הצד השני של הירח, הנסתר מעיני האדם בזכות הסינכרון בהסתובבות, נשאר סמל של לא נודע עד אמצע המאה ה-20. היום אנחנו יודעים על החצי הזה יותר מאשר אי-פעם — אך זה שם נמצאות עדיין התעלומות העיקריות של הירח הטבעי של כדור הארץ.

למה אנחנו לא רואים אותה?

הסיבה — מה שנקרא תפיסה סינכרונית (צידדית). הירח נע סביב כדור הארץ עם אותו תקופה שבה הוא נע סביב צירו. תקופת ההסתובבות מתאימה לתקופת התנועה המסירת, כך שמכדור הארץ נראה רק חצי אחד. הצד השני תמיד מופנה מחוץ לנו. זה לא צל, לא לילה נצחי — הוא מקבל בדיוק אותה כמות של אור שמש כמו הצד הנראה. רק שהאור שלו לעולם לא מגיע למושכים על כדור הארץ.

המיתוסים הראשונים וההיפותזות

עד לעידן החלל, הצד השני של הירח היה terra incognita מוחלטת. כמה אסטרונומים סברו שיכול להיות שם אטמוספירה, מים או אפילו צורות חיים לא ידועות. במדע הבדיוני ציירו תמונות של ציביליזציות אבודות על הירח. רק ב-1959, תחנת החלל הסובייטית «לונה-3» ערכה טיסה היסטורית ושלחה לכדור הארץ את התמונות הראשונות. לראשונה, האנושות ראתה את מה שהיה נסתר במשך מיליארדי שנים.

ההבדל העיקרי: קרום דק, הרים והעדר ימים

הדבר הראשון שהמציאו המדענים — שבצד השני של הירח אין ימים לוניים, אזורים אפורים נרחבים, מוצפים בלבה בזלת קפאה. אם על הצד הנראה «ימים» ו«ימים» כוללים כ-31% מפני השטח, אז על הצד השני החלק שלהם הוא רק 1-2%. הסיבה קשורה לעובי הקרום הלוני. בצד השני, הקרום דק בהרבה, והלבה הבזלתית לא הצליחה לחדור לפני השטח כדי ליצור שטחים אפורים חלקים.

במקום זאת, בצד השני של הירח שולטים ההרים, הקרקעות והמבנה המוכרח של המערכת השמשית — באגם דרום הקוטב – איטקן. קוטר הקרקעות הענקית היא כ-2500 קילומטרים, והעומק עד 13 קילומטרים. רבים מהפסגות ההרים על הצד השני גבוהות יותר מאשר אלו שנראות מכדור הארץ.

«הצד השני של הירח» — שגיאת תרגום ומורשת של Pink Floyd

הביטוי «הצד השני של הירח» משמש לעיתים קרובות לצד השני. אך זה לא נכון מהיבט אסטרונומי. הצד השני לא חשוך — הוא מקבל אור שמש במהלך הימים הלוניים. הפופולריזציה של המונח נעזרה באלבום הקולנועי של Pink Floyd «The Dark Side of the Moon». למרות שהמוזיקאים הטילו על שם משמעות פילוסופית, הנימה המיתולוגית התחזקה בצד השני.

משימות החלל הסובייטיות והסיניות: איך הם פיתחו את הלא נראה

לאחר «לונה-3», ברית המועצות המשיכה במחקרים. המכשירים «זונד-3» (1965), «לונה-12» (1966) וסדרת תחנות החלל «לונה-10», «לונה-12», «לונה-14» אספו תמונות דקדקניות. אך רק ב-2019, בהיסטוריה של האנושות, התחילה עידן חדש: המכשיר הסיני «צ'אנג-אה-4» ביצע נחיתה רכה לצד השני של הירח. מקום הנחיתה היה הקרקעות קרמן בתוך האגם דרום הקוטב – איטקן. המודול הנחיתה והרובוט «יו-טו-2» עדיין פועלים שם, חוקרים את הגאולוגיה והמצב הרדיואקטיבי.

למה לחקור את הצד השני?

הצד השני של הירח הוא מקום אידיאלי לרדיו-אסטרונומיה. הוא תמיד מוגן מהרעשים הרדיו של כדור הארץ, מה שמאפשר תצפיות בתדרים נמוכים, לא נגישים מכדור הארץ עקב האטמוספירה והרעשים. בקרקעות דאגר, מהנדסים סיניים הרימו את הטלסקופ הרדיו-ניסיוני הראשון. בנוסף, מבנה הקרום של הצד השני שומר על מפתחים להיסטוריה המוקדמת של מערכת השמש: יש שם פחות עקבות של פעילות וולקנית, ושכבות הסלעים ישנות יותר מאשר בים הבזלת.

מיתוסים על בסיס האחרים והשביט

עד לתמונות הראשונות, הצד השני של הירח היה מקום אידיאלי למיתוסים קונספירטיביים. סיפרו על בסיס סודי נאצי על הירח, שביטים של ספינות חלל ואפילו משימה סודית של ארצות הברית. אך כל התמונות, שנאספו מ-1959, מראות שטח נטול חיים, נחותה ומכוסה בקרקעות. לא היו נתגלו יצירות מלאכותיות או אנומליות שנקבעו על ידי אסטרונאוטים.

עתיד: העצירה הבאה — עוד יותר רחוק

הצד השני של הירח נשאר יעד פרימיטיבי. סין מתכנן משימה «צ'אנג-אה-6» להובלת קרקעות מהאגם דרום הקוטב – איטקן. רוסיה, במסגרת תוכנית הירח, חוקרת אפשרות נחיתה באזור הקרקעות בוגוסלבסקי. בניית המטה הראשון המאוכלס של כדור הארץ על הירח עשוי להשפיע גם על הצד השני, אם יהיה צורך בשקט מוחלט לטלסקופ הרדיו-אינטרפרומטר. אך האתגרים ההנדסיים גדולים: קשר עם הצד השני אפשרי רק דרך לוויינים-מתמטיקאים, כמו הסיני «צ'יואצ'או» («גשר הציפורים»).