ההליכה המצחיקה והמוזרה של הצבא ההודי נראית לא כולם. אך כשמדובר ב\"צעד הברווזים\" המפורסם על הגבול עם פקיסטן, זה לא סטנדרט צבאי, אלא טקס צרופי, שנוצר במכוון באמצעות עידוף ותיאטרלי.

זה לא צעד רכיבה, אלא מחזה

מה שרואים בסרטונים עם חיילים הודים, רובו קורה על הגבול בוואגה (וואגה-אטארי) בין הודו לפקיסטן. כל לילה יש שם טקס סגירת הגבול, שבו חיילי שתי המדינות מתחרים באקסטרבנטיות של התנועות.

המטרה של הטקס הזה היא לא הכשירות צבאית, אלא הדגמה של כוח ורוח לוחמה לפני היריב. החיילים רועים את הרגליים למעלה (לפעמים כמעט עד לראש), רגלים חזקות על האדמה, קודקדים את הגבות וכופפים את הידיים, מנסים להיראות כמה שיותר מפחידים. לצופה זר זה נראה מצחיק, אך למשתתפים זה שאלה של גאוה לאומית.

מאיפה באה כזו מנהגה

שורשי המסורת הזו הולכים לבית הספר הקולוניאלי הבריטי. צבא הודו לקח את מסורות הצעדה של הבריטים, אך במשך הזמן העלה אותן לאולטרנטיבה, והפך אותן לאקרובטיקה. על הגבול עם פקיסטן, המנהג הזה הפך לדרך להראות מי יותר מאד חזק, ולכן התנועות מוגזמות.

זה מזיק לבריאות

המעניין הוא שהחיילים עצמם לא מרוצים מעלול המשימה הזה. בגלל הזינוקים הגבוהים של הרגליים והכיסופות החזקות של הרגל על האדמה, חיילים סובלים מכאבי ירך ומפציעות רגל. בשנת 2010, הודו ופקיסטן חתמו על הסכם להסיר את האלמנטים הקיצוניים ביותר (למשל, הכיסופות הגבוהות), בגלל שזה גרם לפציעות לחיילים.

כך שזה לא הצבא ההודי שהולך כך, אלא טקס גבולי מיוחד, שנראה מצחיק, אבל דורש יכולת גופנית עצומה וסבלנות מאלה שמבצעים אותו.

טבלת סיכום

מסקן

ההליכה המצחיקה של החיילים ההודים היא לא סטנדרט צבאי, אלא טקס צרופי על הגבול עם פקיסטן. הוא נראה תיאטרלי, אבל דורש יכולת גופנית עצומה וסבלנות מאלה שמבצעים אותו.

Permanent link to this publication: