סופרים רוסים וצ'ארלס דיקנס: דיאלוג מעבר לגבולות ולתקופות תקציר: מאמר זה חוקר את התופעה של השפעה עמוקה ורב-ממדית של צ'ארלס דיקנס על הספרות הרוסית במחצית השנייה של המאה ה-19. ניתוח מתמקד לא רק בשאלות של הלוואות ישירות, אלא גם בתהליך הייחודי של עיבוד יצירתי, פולמוס ו"השתלטות" על מוטיבים של דיקנס בהקשר של חיפושים חברתיים-פילוסופיים רוסיים ספציפיים. «דיקנס שמצאנו»: היקף ההשפעה באמצע המאה ה-19 הפך צ'ארלס דיקנס לרוסיה, אולי, לסופר הזר הנקרא והמוערך ביותר. רומניו התפרסמו במגזינים כמעט מיד לאחר הוצאתם באנגלית, ויצרו התלהבות. התופעה לא הייתה רק בפופולריות, אלא בתחושת הסופרים והמבקרים הרוסים של קרבה מדהימה בין דיקנס ל"נפש הרוסית". ויסאריון בלינסקי ראה בו "משורר העניים", ודוסטויבסקי בנאום המפורסם על פושקין כינה את הרומניסט האנגלי בשורה אחת עם שייקספיר וסרוואנטס כסופרים שהביעו את ה"אנושיות הכללית". עובדה מעניינת: המתרגם הראשון של דיקנס לרוסית היה בעצמו ו.ג. בלינסקי. בשנת 1838 פרסם תרגום של סיפור חג המולד "קרב החיים", שהניח את היסוד להערצה ההמונית לסופר. מקבילים עמוקים ופולמוס יצירתי הקלאסיקנים הרוסים קיבלו מדיקנס לא רק את הפאתוס החברתי, אלא גם את העקרונות האסתטיים, שעובדו מחדש בצורה יצירתית. פ.מ. דוסטויבסקי: מ"המושפלים והמעליבים" ל"תת-הקרקע". עולמו של דיקנס, של שכונות העוני בלונדון, "האנשים הקטנים" והניגודים החברתיים, מצא הדהוד ישיר ביצירתו המוקדמת של דוסטויבסקי ("אנשים עניים"). עם זאת, הסופר הרוסי הלך רחוק יותר בניתוח הפסיכולוגי. בעוד שברוב המקרים אצל דיקנס הרוע מתואר באופן מפורש (נבל-אוליגרך, אפוטרופוס אכזרי), דוסטויבסקי מתעניין במטאפיזיקה של הרוע בנפש האדם. דמויות של ילדים סובלים (נלי ב"המושפלים והמעליבים") מזכירות את יתומי דיקנס, אך מקבלות עומק טראגי, כמעט מקראי. דוסטויבסקי עצמו כינה את דיקנס סופר נוצרי גדול, והעריך בו את היסוד ה"בלתי ניתן לתיאור אך נוגע ללב". ל.נ. טולסטוי: התקרבות פרדוקסלית. לכאורה, טולסטוי האפי וה"לא ממהר" רחוק מהסנטימנטליות והגרוטסקיות של דיקנס. אך דווקא טולסטוי העריך אותו מעל כל הרומניסטים האירופיים בני זמנו. חיבר ביניהם יסוד מוסרי מחייב, אמונה בתיקון האדם דרך מצפון ואהבה. מוטיב ההתחדשות המוסרית של הקמצן סקרוג' ("שיר חג המולד") ממשיך בעוצמה בסיפור תחיית הרוח של איוון איליץ' או נכלודוב. שני הסופרים, כל אחד בדרכו, חיפשו דרכים לשינוי העולם לא דרך מהפכה, אלא דרך מאמץ מוסרי אישי. נ.ו. גוגול ומ.א. סלטיקוב-שצ'דרין: גרוטסקה וסאטירה. כאן ההשפעה התבטאה בתחום הפואטיקה. כישרונו של דיקנס ביצירת טיפוסים קריקטוריים וגרוטסקיים (מר בבּל, אוריה גיפ) היה בהרמוניה עם עולמו האמנותי של גוגול ובמיוחד של סלטיקוב-שצ'דרין. הסאטיריקנים הרוסים הגבילו את ההיפרבולה והאירוניה של דיקנס עד לקצה הפנטסמגוריה, תוך שימוש בטכניקות אלה לביקורת חסרת רחמים על הביורוקרטיה הרוסית ועל המחלות החברתיות. שצ'דרין, שכונה לעיתים "דיקנס הרוסי", היה הרבה יותר חסר רחמים ופחות סנטימנטלי. קונפליקט נאמנות בסגנון דיקנס בספרות הרוסית המוטיב המרכזי בסיפורי דיקנס — הקונפליקט בין חובה, רגש ונאמנות משפחתית — מצא ברוסיה קרקע מיוחדת. ב"דומבי ובן" זו הטרגדיה של פול הקטן, המתפצל בין אב קר ואחות אוהבת. ב"דריט הקטנה" — סיפור משפחה שקשורה בחובה ובחומות הכלא. בספרות הרוסית מוטיב זה הועמק והועמס בפילוסופיה. אצל דוסטויבסקי ב"אחים קרמזוב" איוון ואלושה חווים לא רק קונפליקט משפחתי, אלא קרע מטאפיזי בין חובה כלפי "הרמוניה עולמית" לנאמנות לילדים הסובלים. אצל טולסטוי ב"אני קרנינה" הגיבורה הראשית נמצאת בקונפליקט בלתי פתיר בין נאמנות לנורמות חברתיות, חובה כלפי בעלה ובן לבין נאמנות לרגשותיה האישיים. הסופרים הרוסים, שלמדו את הדרמטורגיה של סבל נפשי מדיקנס, העבירו אותה ממצב חברתי-יומיומי למישור האקזיסטנציאלי. עובדה מעניינת: בספרייתו האישית של פ.מ. דוסטויבסקי נשמר אוסף מלא של 30 כרכים של יצירות דיקנס באנגלית עם הערות רבות של הסופר. במיוחד מלאות הערות כרכים עם הרומנים "בית קר" ו"חברנו המשותף". סיכום: לא חיקוי, אלא דיאלוג שווים השפעת דיקנס על הספרות הרוסית היא דוגמה קלאסית לאופן שבו תרבות לאומית גדולה אינה מעתיקה בעיוורון, אלא מאמצת באופן סלקטיבי ניסיון זר, והופכת אותו לחלק אורגני מהמסורת שלה. הסופרים הרוסים לקחו מדיקנס את הרחמים ל"המושפלים והמעליבים", את העניין ב"משפחה מקרית", את המיומנות ביצירת טיפוסים חברתיים ופסיכולוגיים בולטים. עם זאת, הם העשירו חומר זה בפסיכולוגיזם חסר תקדים (דוסטויבסקי), בהיקף אפי (טולסטוי) ובחידוד סאטירי (שצ'דרין). כתוצאה מכך, הדיאלוג של הקלאסיקה הרוסית עם דיקנס הפך לדיאלוג של שווים, בו התלמידים הפכו במהרה למורים, ויצרו על בסיס עקרונות הומניסטיים משותפים יקום אומנותי ייחודי משלהם. הסינתזה היצירתית הזו קבעה במידה רבה את תקופת הזוהר של הפרוזה הרוסית ואת משמעותה העולמית.
© elib.co.il

Permanent link to this publication:

https://elib.co.il/m/articles/view/סופרים-רוסים-וצ-ארלס-דיקנס