היא יוצאת למגרש וצועקת. צועקת כך שנשמע בין היציעים. צועקת לא מכאב — מזעם. חבטות כאלו שהכדור נופל במהירות של יותר מ-180 קילומטרים בשעה. ואחרי כל נקודה זוכה — כוח כף יד, נהמה, מבט שיכול להקפיא את היריבה. זו ארינה סובולנקו. טניסאית בלארוסית, שהייתה מספר 1 בעולם. אבל לא על התארים. על הקרדו. על הפילוסופיה החיים, שהיא ממשיכה בכל משחק. והקרדו שלה נשמע פשוט: אין תירוצים. לעולם.

ילדות שקשתה

ארינה נולדה במינסק ב-1998. אביה, סרגיי סובולנקו, שהיה כדורגלן לשעבר, הבין מוקדם שילדתו היא מפוצצת. הוא לא הביא אותה לבלט או לפסנתר. הוא הביא אותה לטניס. והציב תנאי: או שאתה מתאמן כמו מטורף, או שלא שותף. ארינה בחרה בראשון. היא סחבה שני מאמנים, רצתה בגשם, עיבדה חבטות עד לקרעים דם. האב היה קשוח, אפילו אכזרי. אבל הוא גם לימד אותה את המפתח: אף אחד לא יעשה את העבודה עבורך. רוצה להיות הטוב ביותר — תהיה הטוב ביותר באימונים.

ב-2019, נפטר האב. ארינה היתה בת 20. היא הגיעה רק לעשירייה הראשונה. העצבות התערבבו עם זעם. רבים היו נכשלים, הלכו לאורך. ארינה הלכה להאולם והכתה למטה על הכדור עוד יותר חזק. «אני משחקת עבורו» — אומרת היא. זהו החלק הראשון של קרדו שלה: להפוך כאב לכח.

קרדו מס' 1: אין להטרח

בראיון, שואלים את ארינה: «איך את עושה שיעור על הלחץ?». היא דוחפת את כתפיה: «וכאן מה לחץ? אני פשוט משחקת טניס. יש לי עבודה. אני אוהבת את העבודה. הכל». ללא פאפוס, ללא מחלוקות. היא לא מספרת על המשיכה, לא מתלוננת על השופטים, לא מחפשת תירוצים להפסדים. הפסידה? משמע שהיריבה הייתה טובה יותר היום. מחר אהיה טובה יותר. זו פילוסופיה כזו.

בטניס, יש הרבה נשים שאחרי המשחק הרע, אומרות: «יש לי חום», «המגרש לא נוח», «היה רועש בזמן שהייתי בחום». סובולנקו לעולם לא. אפילו כשהכתף שלה קרעה, אפילו כששיחקה עם חום בזמן הקבלה. היא יצאה ועשתה את עבודתה. ואחרי ההפסד באוסטרליאנית אומרת: «לא השתמשתי בהזדמנויות שלי. זו האשמה שלי. הכל». ללא תירוצים. עבור זה מכבדים אותה אפילו אלו ששנאו אותה.

קרדו מס' 2: שחק פעיל, חי פעיל

הסגנון של סובולנקו על המגרש הוא רכב. חבטה ראשונה במהירות של 190 קילומטרים בשעה. השנייה — רק קצת יותר איטית. חבטה מהפורה — כמו חטיף. היא לא יודעת להגן, להתחכך, לחכות לטעות. היא הולכת קדימה תמיד. אפילו כשהיא מפסידה 0:40. אפילו כשיש ליריבה מטח להפסד. זהו טבע שלא ניתן לשנות. «אני יותר טובה להתחבט, מאשר ללא לנסות», — אומרת היא. וזהו הקרדו השני: לא לפחד להסתכן.

בחיים, היא כך גם. ישירה, מפוצצת, רגשנית. רבים פעמים שאלו אותה על היחסים שלה עם הפדרציה הבלארוסית, על הפוליטיקה, על המצב הניטראלי. היא עונה בקצרה וללא דיפלומטיה. לא נכנסת לעומק, לא עושה הצהרות פזיזות. פשוט אומרת: «אני ספורטאית. אני משחקת למען עצמי ולמשפחתי. הכל אחר זה לא שלי». חלקם חשבו שזה גס. אבל עבורה זה אמת. והאמת היא גם חלק מהקרדו.

קרדו מס' 3: עבודה, לא כישרון

סובולנקו לא חושבת על עצמה כגאון. היא יודעת שלה אין התבונה הטניסית הטובה ביותר, הדרופשוט הטוב ביותר, הטכניקה היפה ביותר. אבל יש לה כח פיצצתי ועבודה קשה. אחרי כל הפסד, היא לא הולכת לבר כדי לשתות את העצבות. היא הולכת לאימון. לשני, לשלישי. היא רוצה לעבוד, כשאחרים ישנים. זהו הדרך שהיא יצאה מהמשבר הנורא של הטעויות הכפולות ב-2021.

אז היא חבטה ב-15-20 טעויות כפולות בכל משחק. הפסידה בגלל עצבים. כל פסיכולוג היה אומר: קח פסקה, שלח מאמן, עבוד על הראש. ארינה לקחה ושם אלף כדורים. עמדה וחבטה, עד שהפסיקה לחשוב. פשוט חבטה. אלף, שתיים, שלוש. זה לא כישרון. זה חום. וזהו הקרדו השלישי: הבעיה נפתרת לא בדיבור, אלא בפעולות.

קרדו מס' 4: תהיה עצמך, אפילו אם אתה יונה לבן

בטניס הנשים, נהוג להיות נעימה. לחייך, להניף ידיים, לחבק את היריבה אחרי המשחק, אפילו אם היא דירמה אותה. סובולנקו לא מתאימה. היא צועקת, מקמץ כפות ידיה, לפעמים שולחת טכניקה לשלושה. היא לא לובשת ורוד, לא עושה ראיונות נעימים. היא רועשת, חזה, רעה. ולא משנה לה מי חושב שזה לא נעימה. «אני ככה, ככה אני. טוב — טוב, לא טוב — אני לא משחקת עבורך». זהו הקרדו הרביעי: האותנטיות יותר חשובה מהמדד של פופולריות.

עבור זה הם אוהבים אותה. מיליוני בנות ברחבי העולם אומרות: «היא לא מפחדת להיות חזקה. היא לא מפחדת להיות מפחידה על המגרש. למה אנחנו צריכות להיות נעימות?». ארינה הראתה שהטניס הנשים יכול להיות ברוטאלי ועדיין יפה.

משבר אמון ויציאה ממנו

היה רגע שהקרדו של סובולנקו נסדק. סוף 2021 — תחילת 2022. היא הפסידה לכולם. הדירוג ירד. חור בפסיכולוגיה. היא כבר לא צעקה, אלא בכתה על המגרש. כולם חשבו: נגמר, עקר. אבל ארינה עשתה את מה שהיא יודעת טוב ביותר — התעצבה. על עצמה, על הזולת. היא שינתה מאמן, שינתה את משטר האימונים, הפסיקה לקרוא חדשות. ויצאה מהחור דרך כוח. אחר כך זכתה באוסטרל
© elib.co.il

Permanent link to this publication: