קומדיה חג המולד של ג.ק. צ'סטרטון: פרדוקס כתורת השמחה

הקדמה: קומדיה של התגלות

נושא חג המולד מכיל מקום מיוחד ביצירותיו של ג'ילברט קיט צ'סטרטון (1874–1936) – סופר, עיתונאי ופולמוסן נוצרי. קומדייתו, שנבנית לעיתים קרובות על פרדוקסים, מוצאת בחג המולד אדמה מושלמת, כי האירוע של התגלות האלוהים באדם הוא, מנקודת מבטו של ההגיון, הפרדוקס הגדול ביותר. צ'סטרטון הופך את הפרדוקס התאולוגי הזה למקור לקומדיה מעוררת תקווה, חמימה ועמוקה, שלא נוגדת את הקדושה, אלא מגלה את המידה האנושית שלה.

הפרדוקס כבסיס: מצחיק, כי בלתי סביר

צ'סטרטון חשב שהנצרות היא לא דוקטרינה עצובה, אלא «הודעה חמה ולהטית», מלאה בנסים ובהפתעות. במאמר «על מדוע אני מאמין בנצרות» הוא קושר באופן ישיר תחושת הקומדיה עם האמונה: «היקום – לא כלא קשה, אלא בית סערה, שבו השומר – האל, שאוהב אותנו». חג המולד, לפיו, הוא ההוכחה העיקרית לסערה הזו של היקום, של טובתו הלא צפויה.

עובדה מעניינת: בסיפוריו הרחבים של חג המולד, צ'סטרטון השתמש לעיתים קרובות ברעיון של «פלישה של השמיים ליומיום». למשל, בסיפור «הבריחה הנפלאה של אבי בראון» פושעים פושטים על גוס החג המולד, והפשע הביתי הקטן הזה מוביל לגילוי רשת זיוף גדולה. הכומר-חוקר אבי בראון מצייר את זה בקומדיה טיפוסית של צ'סטרטון: «הרוע עושה טעות אחת – הוא תמיד יותר רציני. הוא לא מבין שאלוהים יכול לשחק במשחק חבוט, ולהחביא את הסוד הגדול בפודינג של חג המולד».

«ההגנה על ההגיון» והנס של חג המולד

צ'סטרטון קרא לעצמו «מגן ההגיון», אך תחת הגיון הוא משמע יכולת להתפלא מהמובן הברור. חג המולד, לפיו, הוא שיא של תפלה כזו. במאמר «חג המולד» הוא כותב: «אנשים אומרים שהנס נוגד את הטבע. אבל הוא נוגד רק את מה שאנחנו יודעים על הטבע. האל נולד בחללה – זה לא נוגד את הטבע, זה נוגד רק את התפיסות שלנו על מלכים וארמונות».

קומדייתו נוטה להשמיד סקפטיציזם גאוני. בשיר «הנביאים» הוא מגלגל על עמיתיו שמאמינים באסטרולוגיה, אך נוגדים את הבשורה: «אנחנו חכמים מהמזרח, אנחנו חכמים מדי להאמין. / אנחנו הבאנו מתנות מגוונות ומאוד יקרות. / אנחנו חכמים, ואנחנו צריכים ראיות. / אך תנו לנו כוכב יותר נחמד».

קומדיה חברתית: חג המולד כמשמחה של העניים

קומדיית חג המולד של צ'סטרטון נחשבת לצבעונית. הוא ראה בחג המולד חג של הנחות והפשוטים, «ההתקוממות של העניים נגד הגאווה של החזקים». ברומן «האדם החי» (The Flying Inn) יש סצנה של חג המולד במסעדה, שהיא הלחם של המשמחה העממית, הרועמת, הקצת גסה, של חיים אמיתיים. קומדייתו כאן דמוקרטית ואנטי-אליטרארית.

דוגמה: באחד מפילוטוניו, צ'סטרטון מתאר דיאלוג דמיוני עם פרוגרסיבי מודרני שמציע ל「שפר» את חג המולד, על ידי הסרת השמחה והמיסטיקה שלו. צ'סטרטון מגיב: «אתה רוצה להשאיר בחג המולד רק את האתיקה ההומנית? אבל זה כמו להשאיר בגוס רק העצמות. המקום הטוב ביותר – זה הפרדוקס, הטיפשות, הנס. בללא זה חג המולד יהיה פגישה דיונית של אנשים אצילים, וזה הכי נורא שיכול להיות».

קומדיה נגד עצב: קומדיה כעשיית אמונה

במערכת ההשקפות של צ'סטרטון, הקומדיה היא נשק נגד החטא הנורא ביותר: עצב (acedia). הרוע בסיפוריו (ובסיפורי חג המולד) היא לעיתים קרובות חשוכה, סמויה וחסרת קומדיה. הטוב – עמוק, לא מעשי ופרדוקסאלי. לידת התינוק בעריסה – תשובה של האל לרצינות המרה של העולם, העלול להיות מלא בסבל ובחוסר צדק. זה «צחוק מהשמים».

בסיפור «תגלית ההרס» המכשף הרע מנסה להשמיד את האמונה, על ידי הראת האכזריות של העולם, אך הוא נכשל, כי הוא לא קיבל בחשבון את היכולת של האדם לשמחה ולהכרת תודה, ולעומת זאת, הסמל של חג המולד.

מורשת והשפעה

קומדיית חג המולד של צ'סטרטון השפיעה על רבים מהסופרים הנוצרים של המאה ה-20, כולל קלייב ס. לואיס, שהשתמש גם הוא בפרדוקס ובהתפלה הפשוטה ביצירותיו. צ'סטרטון החזיר לחיים את «הקומדיה הקדושה» – מסורת שמגיעה מהמיסטריות הבינארצ'יאליות ומפרנציסקוס האסיזי, שלפי המסורת, הקים לראשונה את העריסות הרחבות של חג המולד.

עובדה מעניינת: צ'סטרטון אהב לצייר קריקטורות, והרבה מהציורים שלו היו מוקדשים לחג המולד. עליהם נראו לעיתים קרובות מלאכים שמנופפים בראשיהם, שרים על הגגות, או נביאים שמתקשים לעבור דרך השכונות העירוניות המודרניות. קומדיה זו הייתה המשך לסגנון הספרותי שלו.

סיום: צחוק בעריסה

קומדיית חג המולד של צ'סטרטון היא לא רק שוטות על נושא דתי. זה עמוד-תווך בולט של תורת השקפות תאולוגית ופילוסופית. הוא ראה בצחוק, במיוחד במשמחה של חג המולד, רפלקסיה של שמחה אלוהית, תשובה לצחוק הקוסמי שהאל שיחק עם השטן, כשנכנס לעולם כתינוק חסר יכולת. פרדוקסיו («לאהוב משהו באמת, צריך לראות אותו כשהוא נהרג») מגיעים לשיאם בחג המולד. לצ'סטרטון, הצחוק ליד העריסה היה סימן לכך שהעולם הוציא לא על ידי כוח קשה, אלא על
© elib.co.il

Permanent link to this publication: