הפסד. המילה הזו ספורטאים שונאים יותר מאשר פציעות. ליפול בגמר, להחמץ בדקה האחרונה, לא להגיע לגובה. התגובה להפסד — זוהי נייר-מדידה של אופי. והיא שונה לכל משתתף בתהליך: האתלט, המאמן, העוקבים והמשפחה. אנחנו מנתחים את הפסיכולוגיה של הכשלון.

ספורטאי: מכעס לקבלה

התגובה הראשונה — הכחשה. «זה לא היה יכול לקרות», «הם השפילו אותי», «השופט טעה». אז כעס (שובר רקטה, מכה בגרוש, בוכה בחדר ההלבשה). סחר (אם לא הייתי חולה...). דכאון («אני חסר ערך»). ורק אז קבלה: «כן, הפסדתי, עלי לעבוד יותר». שלב הקבלה חלק מהאנשים עוברים שנים. מקצוענים, כמעט תמיד, משתנים מהר — תוך 15-20 דקות לאחר המשחק. הם יודעים שהענישה עצמית לא משנה את התוצאה. אך יש אלה שנשברים פסיכולוגית אחרי הפסד גדול (למשל, רקדנית שנפלה מהמקל באולימפיאדה, סיימה את הקריירה שלה).

מאמן: שקט חיצוני וסערה פנימית

המאמן אינו רשאי להראות ייאוש. הוא צריך להגיע, לחבק, לומר «לא דבר קשה, זה נפוץ». אפילו אם בפנים יש לו סערה. המאמן יודע שתגובתו תשפיע על הקבוצה. החשוב — לא למזער את העבודה של הספורטאי. לא לומר «אתה לא מוכן, אני דיברתי». במקום זאת: «נבדוק את הטעויות, נעשה מסקנות». משימת המאמן — להסיט את התשומת לב לעתיד. אם הוא עצמו נפל באיסטריה (שובר בטלים, מקלל שופטים), הוא מאבד את ראשותו. אחרי ההפסד, המאמן לעיתים קרובות נכנס למשרדו להתמודד עם כאביו בבדידות.

עוקבים: מאגס לנסיגה דומה

תגובת העוקבים יכולה להיות מגוונת. עוקבים ספורט (לא פושעים) יכולים ללעוג לקבוצה, אפילו אם הם הפסידו, — על ההקדמה. או לצעוק ולעזוב 5 דקות לפני סוף. ברשתות החברתיות מתחילה גל של ביקורת: «המאמן צריך להתפטר», «השחקנים לא יכולים לדבר על כלום». עוקבים-אקסטרימיסטים יכולים להזיז לחילופיים, לשרוף מכונית, להרוס קפה. תגובות אלה ניזונות מהרגש של לא-צדק והאינסטינקט הקהילתי. העוקבים הסובלניים כותבים באותו לילה בפוסטים: «אנחנו איתכם, חברים, בפעם הבאה זה יגיע.

המשפחה: מפנה שקט או לחץ נוסף

עבור הספורטאי, הפסד בבית עלול להיות חמור יותר מאשר במגרש. אמא יכולה לומר: «אמרתי לך, אל תלך לספורט הזה». אשתו (הבעל) — «שוב, הפסדת, ואין כסף». הילדים — לא מבינים למה האבא כועס. באידאל, המשפחה — זה מקום מקלט. האמא מכינה עוגה, אומרת: «אתה טוב, ילדה, והתחרותים — זה שטויות». האישה חובקת בשקט. הילדים לא שואלים שאלות טיפשיות. אבל זה לא תמיד כך. לפעמים המשפחה מעלה את רמת הלחץ, והספורטאי מרגיש כמו כשלן כפול: הפסיד ומאיץ את הקרובים. למעשה, רבים מהספורטאים לא קוראים לביתם אחרי ההפסד עד שהם קוראים.

איך להתמודד עם הפסד: שיטות של פסיכולוגים ספורט

לא לדכא את הרגשות (להניח לעצמך לצעוק על הכרית, לשובר עיתון). להקדים (לא להיכנס לרשתות החברתיות, לא לקרוא חדשות). להתמקד בתחביב (דיג, קולנוע, קשורות עם חברים שלא נמצאים בעולם הספורט). למצוא חיובי: «אין לי פציעה, אני בריא». לנתח את הטעויות: לכתוב על דף, מה לעשות אחרת. לא להאשים את השופטים והמתחרים — זה תולעת. לחזור לאימונים תוך 2-3 ימים, להתחיל עם קל.

הפסד — זה לא סוף. זה התחלה לעלייה חדשה. ההיסטוריה ידועה באלפי דוגמאות, שאחרי התבוסה, הספורטאים זכו באולימפיאדות. החשוב — התגובה הנכונה. והתמיכה של אלה שסביבך.

Permanent link to this publication: