איי מרשל: מדוע המדינה האחרונה על פני האדמה לא שיחקה בכדורגל

דמיינו מדינה שבה ילדים רצים כדור לא על גazon ירוק, אלא על דרכים אפורות, שאין בהן שום מגרש כדורגל, שום קבוצה רשומה, ואפילו לא פדרציה לאומית. עד לאחרונה, כך היה. איי מרשל — מדינה טיכונית באוקיינוס השקט, עם אוכלוסייה של פחות מ-40,000 איש — היה המדינה היחידה שהוכרה על ידי האו"ם בעולם, שלא היה לההרכב לאומי לכדורגל. איך זה קרה שבמדינה שבה כדורגל היה כבר שפת העולם, הספורט הזה נשכח?

איים אבודים באוקיינוס ובהיסטוריה

איי מרשל ממוקמים בלב האוקיינוס השקט, בין הוואי ואוסטרליה. זה 29 אטולי קוראל שנמצאים בממוצע 2 מטרים מעל פני הים. האיים, שיושבים כבר כ-2000 שנה על ידי מהגרים מדרום-מזרח אסיה, היו למשך זמן רב בפריפריה של ההיסטוריה העולמית. נפתחו על ידי הספרדים במאה ה-16, ואז שונו לשם איי מרשל על ידי הקפטן הבריטי ג'ון מרשל ב-1788, הם בסופו של דבר נמצאו תחת שליטת גרמניה, יפן, ואחרי מלחמת העולם השנייה — ארצות הברית. בין 1946–1958, ארצות הברית ערכה ניסויים גרעיניים באטולי ביקיני ואניבטוק, שהשאירו אחריהם לא רק זיהום רדיואקטיבי, אלא גם טביעת דם עמוקה בזכרון הקולקטיבי של העם. המדינה קיבלה עצמאותה רק ב-1986.

המסע ההיסטורי הזה קבע במידה רבה למה כדורגל לא התיישב באיים.

ההשפעה התרבותית של ארצות הברית: כדורסל במקום כדורגל

הסיבה העיקרית להעדר כדורגל באיי מרשל היא ההשפעה התרבותית החזקה של ארצות הברית. אחרי מלחמת העולם השנייה, האיים עברו לשליטת ארצות הברית, והתרבות האמריקאית חדרה לכל תחומי החיים. יחד עם בסיסי הצבא, הגיעו לאיים סוגי ספורט אמריקאיים. ילדים באיי מרשל גדלו, רצים כדור, ולא שיחקו כדורגל, אלא כדורסל ובייסבול. זה היה בחירה טבעית: החיילים האמריקאים הביאו כדורים, הראו משחקים, אירגנו תחרויות. כדורסל היה הספורט הפופולרי ביותר במדינה ונשאר כך עד היום.

כדורגל לא הצליח לשורש. הוא לא היה חלק מתוכנית בית הספר, לא היו מאמנים, לא היתה מסורת. למרשלים, כדורגל היה יותר מספר אקזוטי שמוצג בטלוויזיה, אך אף אחד לא שיחק בו. רבים מהמקומיים אפילו לא תפסו כדור כדורגל.

חוסר בתשתית: לא מגרשים, לא מאמנים

אם אין מסורת, אין גם תשתית. עד לאחרונה, באיי מרשל לא היה שום מגרש כדורגל שלם. האטולים שמרכיבים את המדינה, יש להם שטח מוגבל, וכמעט כל האדמה הזמינה נמצאת בשימוש לבנייה דיור, דרכים ובניינים רשמיים. בניית מגרש כדורגל דורש מרחב, שפשוט אין. במדינה לא היו מועדונים, ליגות, תחרויות. והכי חשוב — לא היו מאמנים שיכלו ללמד ילדים. כדורגל — זה לא רק כדור ושערים, זה מערכת ידע, טקטיקות ושיטות שמועברות מדור לדור. באיי מרשל, השרשרת הזו נקטעה.

בירת המדינה, עיר מאג'ורו, לא היתה עד 2020 עם תשתית ספורט בסיסית. רק ב-2019 החל בניית מגרש ריצה, שבהמשך הפך לבסיס למגרש כדורגל בעתיד.

העדר הפדרציה וההכרה הבינלאומית

סיבה נוספת — העדר של מבנה ארגוני. ההרכב הלאומי לא הופיע בעצמו, כיוון שלא היה פדרציה שיכלה ליצור אותו. איי מרשל אינם חברים בפדרציית הכדורגל הבינלאומית (פיפ"א) ולא חברים בקונפדרציית הכדורגל של אוקיינוסיה (OFC). וללא פדרציה אין משחקים בינלאומיים, לא דירוג, לא מימון — מעגל סגור שלא הצליח להיפרץ במשך שנים.

עד 2020, דיברו על כדורגל באיי מרשל רק כקוריאזה: «המדינה היחידה בעולם ללא קבוצת כדורגל». והאירוניה של הגורל הייתה שמדינה שיכלה להתגאות בייחודיותה, בעצם הרגישה מחוסרת. כי כדורגל — זה לא רק משחק, זה דרך להכריז על עצמך על הבמה הבינלאומית.

כדורגל כעניין חיים: סיפורו של שם ליוואי

כל זה השתנה בגלל אדם אחד — שם ליוואי. הוא נולד באיי מרשל, אבל חי בארצות הברית. יום אחד, בנו, כמו רבים, רצה לשחק כדורגל. ואז התברר שבביתו של שם אין שום תשתית למשחק. לא מגרשים, לא כדורים, לא קבוצות. זה היה לו הלם.

ב-2020, שם ליוואי הקים את הפדרציה לכדורגל של איי מרשל (Marshall Islands Soccer Federation). הוא התחיל מאפס — אסף אפיור, הביא כדורים מארצות הברית, אירגן את האימונים הראשונים לילדים. הוא מצא אחים לשורשים: וולונטרים מבריטניה, מאמנים מאירופה, נציגים של הקהילה בארקנסו, ששם מתגוררת הקהילה הגדולה ביותר של המרשלים מחוץ למדינה. ב-2021, הפדרציה שכרה את מנהל הטכני הראשון שלה — המאמן הבריטי ללויד אוורס, בעל רישיון UEFA. הוא עשה את דרכו ב-13,000 ק"מ, כדי להגיע לאיים ולהתחיל ללמד מאמנים מקומיים.

«אין בית»: כדורגל כקול של מדינה טבועה

לפרויקט הזה היה גם משימה חשובה יותר. איי מרשל נמצאים בחזית המשבר האקלימי. בגלל עליית פני הים, המדינה עלולה להיעלם לחלוטין עד 2050. אין מודעות לכמה עוד ימשיכו האטולים, אבל התחזיות מפחידות.

כדורגל הפך לדרך של המרשלים להקהיר את בעיתם. הפדרציה יצרה חולצה מיוחדת בשם «אין בית» (No Home). על החולצות היו חורים, ובמרכזן רוממות גדולות — «1.5». זהו שקיפה לקו האקלימי: אם הטמפרטורה הממוצעת ב
© elib.co.il

Permanent link to this publication: