הטניס הוא ספורט של ג'נטלמנים. גם כשהרגשות על המגרש נרקו, היציעים עוקבים חוקים קשיחים. לצעוק "אוט" בזמן המשחק, לצעוק שם של שחקן ברגע הזריקה או להלך לאורך היציעים בזמן הגיים — כל זה לא עבור המעריץ המושלם. אז מי הוא, הדוגמה לקהל טניס?

שקט — זהו חוקרות

החוק העיקרי של הטניס הוא כך שיהיה שקט בזמן המשחק. המעריץ המושלם יודע: הכדור במשחק, עד שהוא לא נחת על הרצפה או על היציעים. כל צליל, צליל מצלמה או צעקה פתאומית יכולים להסיח את דעת השחקן. בטורנירי גדולי השלם, במיוחד בווימבלדון, עבור עבירה על החוק הזה, יכולים אפילו לגרש מהיציעים.

החוק הזה לא חל על התפאורה בין המשחקים והגיימים. להפיל כפיתות על המכה של היריב, שהביא נקודה — זה פילוג הצנעה.

ידע של אתיקה וחוקים

המעריץ הטניסי המושלם לא פורע במשחק. הוא יודע שאפשר ללכת בין היציעים רק במהלך הפסקות בין הגיימים או הסטים, כשהשחקנים מחליפים צדדים. הוא יחכה לסיום הנקודה כדי לצאת מהשורה או לחזור למקום שלו.

מעריץ כזה מבין את מערכת הקריאה "עפור" (Hawk-Eye) ולא רב עם ההחלטות של השופט על המגרש. במקום זאת, הוא מכבד את הצוות השופטי והשחקנים, בלי קשר לתוצאה של המשחק.

תמיכה ללא אגרסיה

האטמוספירה בטורנירי טניס היא חגיגה של ספורט. המעריץ המושלם מקבל ברומבות שחקה טובה, אפילו אם הפיוריטיסט שלו מפסיד נקודה. צעקות, צעקות והתעללויות בכלפי השחקנים הן לא מותרות כאן.

מעריץ אמיתי של הטניס מעריך את המומחיות והדרמה של המאבק, ולא רק את התוצאה. הוא עשוי לקבל ברומבות שחקה את המנצח, אך בהכרח יאפילו בתפאורה על המפסיד, שעוזב את המגרש.

הכנה וזמניות

כדי לא להפריע לאחרים, הצופה המושלם מגיע לאצטדיון מוקדם. הוא מצליח לקחת את מקומו לפני תחילת המשחק או בפסקה בין הסטים.

הוא לובש לפי המזג האוויר וחוקי התלבושן (זה נכון במיוחד לביקור בווימבלדון, שבו לבוש רשמי מועדף). גם כדאי להימנע מתיקים גדולים וכובעים, שעשויים לחסום את הנוף של המעריצים האחרים.

Permanent link to this publication: