זה כואב. כשהנכד, ששאת אותו על ידייך, פתאום מפסיק להתקשר. הוא עונה באופן פשוט. ביום ההולדת, הוא שולח אמודזי. הבובה לא נדרשת יותר. למה זה קורה? האם הנכד אשם? כיצד להתמודד? והאם אפשר לחזור לקשר? אנחנו מדברים בפתחות.

שלבים גילים

עד גיל 7: הבובה היא מרכז העולם. הנכד מצפה לה, חושב עליה, שמח על מתנות. 7-11 שנים: מופיעים חברים, בית הספר, עניינים. הבובה עדיין חשובה, אבל כבר לא במקום הראשון. 11-14 שנים: התקוממות נעורים. הנכד עשוי לדחות מבוגרים, כולל את הבובה. «אתה זקן, לא מבין שום דבר בחיים שלי». זה נורמלי. 14-17 שנים: הפרדה. הנכד בונה את חייו, הבובה יורדת לרקע. הטלפונים נעשים פחות. 18+: הנכד הבוגר עשוי להיות עסוק בעבודה, לימודים, משפחה. הבובה לפעמים יוצאת מהפרק.

חשוב: זה לא עצב, אלא שלבים של התפתחות.

קונפליקטים ועצבות

הבובה מקריטה את ההורים של הנכד (בעיקר את אמו). הנכד שומע, נורא. הבובה דוחפת: «אתה חייב להקשיב לי, אני הגדולה». הנכד מתנגד. הבובה משווה את הנכד לילדים אחרים («ואילו מרים…»). הבובה לא מכבדת גבולות (קוראת את הפינטרסט, נכנסת ללא רשות, מתגרה במראה). הבובה מתלונן על הבריאות כדי למשוך תשומת לב ('אני עומדת למות, ואתה…'). זה מניפולציה, הנכד מתעייף.

פתרון: לבובה צריכה לשנות סגנון התקשרות. לא להקריט, לא לדחוף, לא להתלונן. להתעניין בחיים של הנכד ללא שיפוט.

כשהבובה באמת מפריעה

הבובה מתערבת בחינוך: 'לא תתנו לילד זה את התרופה', 'לא תלכו לסקציה הזו'. הנכד שומע ריבים בין ההורים והבובה, מתעייף. הבובה חיה רחוק, אבל מנסה לשלוט דרך אמו. זה יוצר לחץ. הבובה מתנה לנכד (כסף, מתנות), ההורים נגד. הנכד עשוי להשתמש בבובה כ'כיס', ולא כאדם קרוב.

אם הבובה לא מכבדת את ההורים, הנכד נעמד לצדם. הבובה מפסידה.

מה הבובה מרגישה

כאב, עצב, תחושה של חוסר נדרשות, דכאון. 'אני לא חשובה לו'. יכולה להתעצבן על הנכד, על ההורים. יכולה להשתמש במניפולציה (מחלות, כסף). יכולה להתכופף. חשוב: אל תאשם את עצמך. זה לא אשמתך. זה החיים. נסה להסתכל על דברים אחרים שמרגשים: תחביבים, חברות עם חברות, נסיעות. אל תחכה לטלפון — תתקשרי בעצמך, אבל ללא נקיטות.

איך לחזור לקשר (אם זה נדרש)

אל תדחק. 'למה לא תתקשר?' זה לחץ. יותר טוב: 'אני חושבת עליך, אשמח לשמוע'. מצאו עניין משותף. משחקי מחשב? הבובה יכולה ללמוד לשחק במשחקים פשוטים (למשל, שחמט מקוון). סדרה שאתם רואים בו-זמנית, דברו עליה במסרון. שאלו עצה. אפילו אם לא נדרש. 'מה אתה חושב, איזה חולצה לקנות?'. כבדו את חופשו. אם לא רוצה לדבר, אל תתקשרו שבוע. ישתכח — יתקשר.

מתנות ללא סיבה. לא רק ביום ההולדת. שלחו חבילות עם דברים טעימים, אבל ללא דרישות 'תתקשר כשתקבל'. אם הנכד כבר בוגר (25+), תשחררו. עשיתם את עבודתכם. עכשיו הוא בוגר.

כשהבובה לא נדרשת יותר, זה שלב טבעי. אל תאשם אף אחד. האהבה לא נעלמת, היא רק משנה צורה. לא יהיו טלפונים יומיים, אבל יהיה קשר עמוק. לפעמים, לבובה מספיק רק משפט אחד בחודש: 'אני אוהבת אותך, בא'. וזה כל מה שנדרש.

Permanent link to this publication: