מיליארדרים — זה אנשים עובדים נטבעים? בודקים מיתוסים ומציאות

כשאנחנו מסתכלים על האנשים העשירים ביותר בעולם — אילון מאסק, ג'ף בזוס, וורן באפט, או ברנרד ארנו — לעיתים קרובות נוצרת לנו תמונה של אדם שעובד 16 שעות ביום, ישן 4 שעות וחי רק עבור העסק. נראה לנו שהם לא רק עובדים עם כוח, אלא סוג של סופר-אנשים, מתוכנתים לעבודה תמידית. אבל האם זה באמת כך? האם ההצלחה שלהם היא תוצאה של אודישנות בריאתית לעבודה, או שמאחורי זה ישנם מנגנונים אחרים שאנחנו לא מבחינים בהם? הבה נגלה מה יש מאחורי המיתוס של "מיליארדר-עובד נטבעי".

עובדותוליזם vs. "זרם": במה יש ההבדל

כדי לענות על שאלה זו, חשוב קודם כל להבין מהו עובדותוליזם ומה הוא שמניע את המיליארדרים. עובדותוליזם במובן קליני — זה תלות. זה הרצון הקומפולסיבי לעבוד כדי להימנע מחרדה, חוסר משמעות או תחושה של חוסר חשיבות. אדם כזה עובד לא בגלל שהוא נהנה מזה, אלא בגלל שהוא לא יכול לעצור. העבודה שלו — צורה של בריחה.

למיליארדרים, בדרך כלל, יש מצב אחר. פסיכולוגים קוראים לזה "זרם" — זה כשאדם כל כך עטוף בעניינו, שהזמן נעלם, והתהליך מביא עונג. למאסק, תכנון חלליות — זה לא "עבודה", זה משחק. לבזוס, בניית Amazon — זה לא חובה, אלא סיפור. הם לא מספירים שעות, הם חיים בתוך הענייניהם. וזה שונה באופן קיצוני מעובדותוליזם, שתמיד נושא בעצמו סבל.

מהיכן מגיעה כזו אודישנות

האם אפשר לקרוא לאודישנות זו "נטבעת"? מחקרים מראים שההסכמה לעבודה אינטנסיבית יכולה להיות קשורה לסגולות מסוימות: צורך גבוה בהשגה, חשש נמוך מכשל, יכולת להתמקד לאורך זמן ארוך. סגולות אלו יש בסיס גנטי, אבל הן לא קובעות את הגורל. אדם יכול להיות בעל כל הכשרונות, אבל לעולם לא יגשם אותם, אם לא יהיה בסביבה הנכונה.

המיליארדרים לעתים קרובות מספרים שהלהט שלהם לעניין נוצר לא בפתאומית. הוא גדל מילדות, מהסביבה, מהמפגשים המקריים. סטיב ג'ובס לא היה "מתחיל עסקים" מולד — הוא הפך לכזה, כי אביו היה מכניק, ובית הספר שלו היה ליד בית של Hewlett-Packard. מאסק התחיל לתכנת בגיל 12, אבל דרכו לחלל הייתה ארוכה ומסובכת. זה לא כשרון מולד, אלא תוצאה של תמורה בין כשרון, חינוך ומזל.

המיתוס של שבוע עבודה 80 שעות

אחד הסטריאוטיפים החזקים ביותר — שהמיליארדרים עובדים 80–100 שעות בשבוע. זה נכון רק חלקית. כן, רבים מהם באמת מבלים הרבה זמן בעבודה, אבל הם עושים זאת לא בגלל ש"צריך", אלא בגלל שזה מעניין אותם. יותר מזה, יומם העבודה שלהם לא דומה ליום העבודה של עובד משרד. הם יכולים לישון ביום, להעביר דברים רגילים, לנסוע ולהשאר בקשר, ובכל זאת להמשיך לשאת בעניינים. עבודתם — זה אורח חיים, לא פונקציה.

יותר מזה, רבים מהמיליארדרים מודיעים שהם לא מחשיבים את עצמם כעובדים עם כוח. לורן באפט, למשל, ידוע שהוא מבלה רוב יומו בקריאה, ולא במגעים. הוא עובד לא בגלל שהוא חייב, אלא בגלל שזה דרכו להבין את העולם. זה לא עובדותוליזם, זה סקרנות, שהפכה למקצוע.

לא כולם מיליארדרים זהים

חשוב לא להכליל. העולם של המיליארדרים מגוון. יש אלה שבנו את העסק שלהם מאפס, ואלה שירשו את המצב. יש אלה שמנהלים את החברות שלהם, ואלה שהתרחקו מהעסקים. היחס שלהם לעבודה גם שונה. יש כאלה שהם אודישנים, ויש כאלה שלא. אבל אפילו אלה שנראים כאודישנים, לעתים קרובות הם פשוט לא יכולים לאחרת — המוח שלהם מאורגן כך שהם תמיד מחפשים פתרונות, יוצרים רעיונות, וזה לא תלוי בכמות הכסף על החשבון.

מעניין שלאחר הגעה לרמה מסוימת של עושר, המוטיבציה לעתים קרובות משתנה. כסף לעולם לא הופך למניע העיקרי. עליונה הופכת לרצון להשאיר חותם, ליצור משהו משמעותי, לפתור בעיה גלובלית. זה לא עובדותוליזם, זה משימה. והמשימה יכולה להיות כה מעניינת, שהאדם יהיה מוכן לעבוד 24/7, אבל לא בגלל שהוא מכור, אלא בגלל שהוא מוקסם.

הצד השני של המדליה

ברור שלא ניתן לאידאליזם בתמונת המיליארדר. רבים מהם באמת סובלים מבעיות של שיתוק, בדידות, משפחות שנפגעו. האודישנות שלהם יכולה להיות הרסנית — ולהם עצמם, ולאנשים סביבם. אבל זה כבר לא שאלת "עובדותוליזם נטבע", אלא שאלת בחירה אישית והגנות פסיכולוגיות. העבודה הופכת להם לדרך להתמודד עם ריקנות פנימית, ובאופן זה הם לא שונים מכל אדם אחר שבורח לעבודה מחיים.

האם מישהו יכול להיות כזה

אם אתה לא נולד כמיליארדר, אבל חולם על רמת הצלחה כזו, יש לך להבין: המפתח — לא כמות השעות, אלא איכות העסוקות. לא תהיה שני למאסק, אם תעבד רק הרבה. תהיה שני למאסק, אם תמצא דבר שמעצים אותך, ותוכל לבנות מסביבו מערכת. עובדותוליזם נטבע — זה לא מתנה, אלא סימפטום. הכוח האמיתי — ביכולת לאהוב את מה שאתה עושה, ולעשות את מה שאתה אוהב. זה זמין לכל אחד, ללא קשר להון ההתחלה.

מסקנה

מיליארדרים אינם עובדים נטבעים. הם אנשים שמצאו את ייעודם והפכו אותו לעסק של חייהם. האודישנות שלהם — זה לא תלות, אלא עניין עמוק. ולמרות שז
© elib.co.il

Permanent link to this publication: