הכתר הברזל של לומברדיה: היסטוריה והיום

הקדמה: התופעה של הסמל הקדוש

הכתר הברזל של לומברדיה (Corona Ferrea) הוא אובייקט היסטורי-תרבותי ייחודי, שערכו הרבה מעבר לערכו החומרי. זהו אחד מהכתרים המקוריים ביותר ששורדים באירופה, ששירת כסמל של שלטון במשך יותר מאלף שנה, כקשר בין העתיקות, הביניים והעת החדשה, וגם כאובייקט של קדושה דתית. הלמידה שלו נמצאת על קו החצי שבין ההיסטוריה, האמנות, התיאולוגיה והפוליטולוגיה.

המבנה החומרי והמספר המיתולוגי על המקור

הכתר יש תכנון ייחודי: זהו טבעת זהב משש פלטות מלבניות, מחוברות במכונות, מעוטרת בפיליגרניה, אמאלק (תמונות של ישו, השליחים וה crests) ו-26 תכשיטים (ירחומים, ספירים, אזורים, תמיסות). בתוך המסגרת הזהובה מוכנס טבעת ברזל דקה, רוחבה כ-1 ס"מ ועובי 1-2 מ"מ. זהו החלק שמקושר למיתוס המרכזי, שתועד לראשונה במאה ה-14, אך יש לו שורשים יותר עתיקים: נחשב שהטבעת הברזל נקרעה מאחד מהסיכות של הצלב של ישו, שנמצאה על ידי הקדושה הלן, אמא של הקיסר קונסטנטינוס. בצורה זו, הכתר הופך לא רק לסמל של שלטון, אלא גם לרליקויה נוצרית חשובה, המקדשת את שלטונו של המלך.

מחקרים מדעיים מודרניים, כולל אנליזה רנטגנופלורוסנטית שנערכה בשנות ה-90, אישרו שהטבעת הפנימית באמת נוצרה מברזל (כנראה סטאלה כסף) ושגילה עשוי להתאים לעידן הטעון. פלטות הזהב נחקרו באופן שונה: המוקדמות, כנראה, שייכות למאות V-VIII, והעיצוב שלהן מאופיין באמנות הלנגוברדית והקרולינגית.

המסע ההיסטורי: מהלנגוברדים עד לנפוליאון

הציון הראשון המתועד של הכתר כסמל שלטון נמצא במאה ה-9, אך סיפורה, כנראה, הולך עד לעידן הלנגוברדים (VI-VIII ה), מה שמשקף בשם. היא הפכה לסמל חשוב של ממלכת איטליה בתוך האימפריה הקדושה הרומית.

הביניים: מתחילת ההכתרתו של קרל הגדול ב-774 (לפי כמה מקורות) או, באופן יותר מדויק, של אוטון הראשון ב-951, הכתר הברזל שימש להכתרת מלכים שהתמודדו על שלטון באיטליה. המקום המרכזי של ההכתרה היה בדרך כלל הקתדרלה במונצה, שם הכתר שומר. הטקס הדגיש את ההסכמה האלוהית של השלטון דרך הקשר עם הרליקויה של הסבל של ישו.

עידן נפוליאון: נקודת המפנה התרחשה ב-1805, כשנפוליאון בונפרטה, שהיה קיסר הצרפתים, ביקש להיות מכתר כמלך איטליה. הוא בחר בכתר הברזל במכוון, כדי להצדיק את שלטונו דרך קשר עם המסורת העתיקה. הטקס התקיים ב-26 במאי בקתדרלת מילאנו. לפי המספר, נפוליאון, כשהוא שם את הכתר על ראשו, אמר: «Dio me l'ha data, guai a chi la toccherà» («אלוהים נתן לי אותה, חרף למי שירחיץ אותה»). המחווה הזו הייתה דוגמה קלאסית לשימוש פוליטי בסמלים היסטוריים.

המאה ה-19: גם נכדו של נפוליאון, איוואן בוגארן, נוכח בכתר כנציב-מלך של איטליה. ההכתרה האחרונה הייתה טקס 1838, כשהוא נוכח בכתר על ידי הקיסר פרדיננד הראשון, מלך הממלכה הלומברדו-וינצ'נטית בתוך האימפריה האוסטרית.

המשמעות והמעמד הנוכחי

לאחר הריסורג'ימנטו והאיחוד של איטליה ב-1861, הכתר הברזל איבד את פונקצייתו הפוליטית, אך קיבל פונקציה חדשה — סמל של אחדות לאומית והמשכיות היסטורית. הוא נשאר בבעלות המדינה של הרפובליקה האיטלקית ושומר בקפלה של תיאודולינה בקתדרלה של יוחנן המטביל במונצה, כמרכז התיירות של העיר.

הצד הדתי: הכנסייה הקתולית מכירה בטבעת הברזל כרליקויה של הסבל של ישו. היא מוצגת לפיוטים של האוכלוסייה בימים המיוחדים (לדוגמה, ביום שישי הגדול).

הסמל התרבותי: הכתר הוא לא רק אובייקט מוזיאלי, אלא סמל חי של ההיסטוריה של לומברדיה ושל איטליה כולה. התמונה שלו נמצאת על סמלי המחוז לומברדיה, המחוז מונצה-בריאנצה והעיר מונצה.

העניין המדעי: האובייקט ממשיך להיות נחקר. סיכסוכים בין המדענים נוגעים בתאריכים המדויקים של הפלטות הזהב, במקור של התכשיטים ו, בעיקר, בזמן ובנסיבות ההכנסה של הטבעת הברזל. אחת ההיפותיזות חוזרת על כך שהטבעת הברזל נוספה במאה ה-9 כדי לחזק את הסמליות של הכתר בעידן הקרולינגים.

עובדות מעניינות

הגודל: קוטר הכתר הפנימי קטן — כ-20 ס"מ, מה שמאפשר להניח שהוא נלבש מעל כיסוי ראש אחר (לדוגמה, כובע קיסרי) או שהוא היה בעל משמעות סמלית בלבד, שלא נלבש בטקסים מסוימים.

בספרות ובאמנות: דנטה אליג'ירי מזכיר את הכתר הברזל ב «הקומדיה השמיימית» («גן העדן», פרק חמש-עשר, 112), ומכנה אותה «דיאדה יקרה». היא מופיעה בפרסקו המפורסם בקפלה של תיאודולינה, שמתאר את ההכתרתה של מלכה תיאודולינה.

נסיון פיצוח: ב-1983, הכתר היה יעד לשוד, אך הוא הושבר במהירות. האירוע הזה הוביל לחיזוק של המדיניות הבטחונית.

דיון מודרני: לעתים קרובות נפתחות דיונים על אפשרות העברת הכתר למוזיאון לשמירה טובה יותר וגישה טובה יותר לציבור, אך הכנסייה והטרדיציונליסטים מתנגדים, כשהם רואים בקתדרלה את המקום ההיסטורי והקדוש שלה.

סיום

הכתר הברזל של לומברדיה הוא פאלימפסט היסטורי. הוא בו זמנית:

רליקויה שמקשרת שלטון סקולי לקדושה.

© elib.co.il

Permanent link to this publication: