אובייקטיביות האהבה בפילוסופיה ובדת

האהבה היא רק תחושה? או משהו יותר? לרבים, היא שביבה נדידה שעשויה להכחד. אבל הפילוסופיה והדת טוענות: האהבה אובייקטיבית. היא לא רק בתוכנו. היא בינינו. היא קובעת את מבנה הקיום, האתיקה והמשמעות. אפילו כשאנחנו לא חשים אהבה, היא נשארת מציאות שאנו נקראים לה.

האהבה כקשר אונטולוגי

גם פלאטון ב"פיר" דיבר על ארוס כעל כוח שמחבר בין הסופי לבין הנצחי. האהבה, לפי פלאטון, היא לא רק תחושה של תאווה לגוף, אלא תשוקה ליפהות עצמה. זהו שאיפה לאמת. במובן זה, האהבה אינה רק רצון סובייקטיבי, אלא מבנה בסיסי של הקיום. אנחנו אוהבים, כי העולם מאורגן כך שאנחנו יכולים לחבור. בנצרות, הרעיון זה נחזק: אלוהים הוא אהבה. האהבה אינה תכונה של אלוהים, אלא עצם ישותו. ואם אלוהים הוא הבסיס של הכל, אז האהבה היא תוכן המציאות.

האהבה כעקרון אתי

איממואל קאנט לא כתב על האהבה כעל תחושה. אבל קטגורית הפקודה שלו — להתייחס לאדם כאל מטרה, ולא כאל אמצעי — זה ביטוי פילוסופי של אהבה. במאה ה-20, אמנואל לוינס נעשה יותר: האהבה היא אחריות לאחר. פנים האחר קוראות לי למעשה. זה לא רק תחושה, אלא חוב, שאני לא יכול להימנע ממנו. מרטין בובר ב"אני ואת" מדבר על מפגש אמיתי שיוצא מתחומי היעילות. האהבה היא לא פרויקט שלי, אלא אירוע שאני בו משתתף.

מדידה דתית: אגאפה

בכתבים הנוצריים, האהבה - אגאפה - היא לא תחושה רומנטית ולא קשר אחיה. זהו אהבה ללא תנאים, אהבה מסכנת, שלא תלויה במעשים של המושא. היא אובייקטיבית במובן שהיא נוראה כנציגה, לה שאנו נקראים, אפילו כשאיננו רוצים. "תאהבו את אויביכם" הוא לא עצה, אלא פסוק. הוא לא מפנה לתחושות. הוא מפנה לרצון. ולכן, האהבה היא לא מה שאנחנו חשים, אלא מה שאנחנו עושים.

האהבה והחופש

האהבה לא הייתה האהבה, אילו הייתה חובתית. רק החופש עושה את האהבה אפשרית ובו זמנית ממשית. בחירה חופשית לאהוב, אפילו כשאין רצון, הופכת את האהבה מתחושה למעשה. השינוי הזה הופך את האהבה לאובייקטיבית: היא קיימת בעולם דרך ההחלטות שלנו. אין אהבה ללא חופש. אין חופש ללא אחריות. ובמובן זה, האהבה היא העובדה האובייקטיבית ביותר של חיים אנושיים.

דוגמאות: פילוסופים וקדושים

סוקרטס אהב את האמת יותר מאשר את חייו. פרנציסקוס אסיזי אהוב על העניים והחולים. אטיין דה לה בואזי אהוב על החופש. בכל מקרה, האהבה היתה לא תחושה, אלא עמדה. היא קבעה את המעשים שלהם, את הסבל שלהם, את מותם. דוגמאות אלה מראות: האהבה אובייקטיבית, כי היא משנה את העולם. היא יוצרת משפחות, קהילות, תרבויות. היא בונה ערים והורסת חומות.

האהבה לא נעלמת כשהתחושה עוברת. היא נשארת כבחירה, כזיכרון, כתקווה. במובן זה, היא אובייקטיבית: היא לא תלויה במצב הרוח שלנו. היא תלויה בנו.

Permanent link to this publication: