חופשה. לילד — חופש. למבוגר — כאב ראש. ילד חולם לישון עד צהריים, לשחק במחשב, לצאת. המבוגר חושב: לאן לשלוח אותו, מה לעשות, כדי לא להתנגש בקיר. ההבדל בתפיסה עצום. אבל מדוע כך? והאם אפשר להפוך את החופשה לשמחה לכולם?

עיני הילד

חופשה — זה חופשה צפויה מבית הספר. מהמורים, מההערכות, מהעבודות בית. זה זמן כשאפשר (לבסוף) לעסוק במעשים אהובים. לישון כמה שרוצה. להיפגש עם חברים (לא רק במשבר). לנסוע עם המשפחה. ללא לעשות כלום («לשכב על הספה» — פעילות מלאה). הילד לא חושב על היתרונות. הוא חושב על השמחה.

לו, חופשה — זה מתנה. אפילו אם הוא יושב בבית, הוא שמח שאין צורך לקום מוקדם.

עיני המבוגר

המבוגר (ההורה) רואה את החופשה כבעיה. למי להשאיר את הילד, אם שניהם עובדים? איך לארגן תעשייה, בלי להסתכל בטלפון כל היום? כמה זה עולה (מחנה, מורים, סדנאות)? כיצד לא לשכוח את תוכנית בית הספר? בסופו של דבר חופשה הופכת למשימה לוגיסטית.

המבוגר רוצה שהילד ינוח, אבל גם יפתח. לעיתים המטרות האלה נוגדות. מה שיוביל ללחץ של ההורים ולבישול של הילדים.

מה שחושב הילד על התוכניות של המבוגר

ההורים: «נרשם אותך למחנה, שם יהיה כיף». הילד: «אני לא רוצה במחנה, אני רוצה בבית». ההורים: «נקרא 20 ספרים בקיץ». הילד: «שונא את הקריאה». ההורים: «נצא לים, נקנה טיולים». הילד: «היה טוב יותר אם הייתי משחק בטאבלט». ההורים פעמים רבות דוחפים את רעיונותיהם על טעם הנסיעה. הילד מתנגד.

הפתרון: לתת בחירה. «מה אתה רוצה: מחנה או ביקור אצל הסבא». לא «מה נעשה», אלא «איזה מושג משניים».

מה שחושב המבוגר על הרצונות של הילד

הילד: «אני רוצה לשבת בטלפון כל היום». המבוגר: «זה מזיק, ראייה, תנוחה». הילד: «אני רוצה לישון עד צהריים». המבוגר: «אז תהיה חלש». הקונפליקט בלתי נמנע. אבל אפשר להסכים. פשרה: 2 שעות טלפון ביום + טיול. לישון עד 10, אבל לא לשכב אחרי צהריים.

חשוב לא להתיר, אלא להגביל ולהציע אלטרנטיבה.

חופשה אידיאלית: חיפוש אחר שיוויון

לילד: חופש, משחק, חברים, חובות מינימליות. למבוגר: בטחון, פיתוח, נחת של הילד ושלו. האידאל ניתן להשגה אם: לילד יש תוכנית ליום, אבל לא קשה. לדוגמה, בבוקר — משהו מועיל, בצהריים — טיפוס, בערב — סרט. חלק מהזמן הילד מבלה עם ההורים (התעניינות משותפת, בישול). חלק — לבד. (היפגשות עם חברים, סדנאות). יש זמן ל「ללא לעשות כלום」.

החשוב: הילד חלק מהתכנון. אז הוא מרגיש אחריות.

התפיסה של החופשה לילד ולמבוגר שונה, אבל לא מנוגדת. הילד רוצה שמחה, המבוגר — שקט. אם נשב ונסכים, נמצא צידה זהבה. ואז חופשה תהיה הזמן הטוב ביותר בשנה, ולא מבחן.

Permanent link to this publication: