«רעש תרבותי», «זיהום שפה», «זבל מידע» — המושגים האלה נכנסו באופן קבוע לאוצר המילים של אקולוגים, אבל לא אלה שמצילים את היערות, אלא אלה שמצילים את הראשים שלנו. אקולוגיה של תרבות ושפה — זה היכולת לסנן את מה שאנו סופגים. כמו בטבע: אם לא נפנה את הזבל, הוא יחסום את כל החי. כך גם בתרבות: אם לא ננקה את השפה ולא נשמר את המסורות, נהפכנו ל«אדם קליפי», חסר שורשים.

מה זה אקולוגיה של שפה

אקולוגיה של שפה — זה טיפול בטוהר הדיבור. להיפטר ממילים-פסולת («כמו שהוא», «סוג של», «בקיצור»), ממילים-השאלה שלא מוצדקות («קריפי», «הייטר», «אינפו־ציגן»), מהג'רוניזמים שמחליפים את הרוסין הנורמלי. כשאדם אומר «נפלא» במקום «רספקט», הוא לא קונסרבטור, הוא מרפא את השפה שלו. זיהום השפה מוביל לזיהום של המחשבה. אדם שלא יכול לבטא רגש מורכב בשפתו המקורית, נעשה נפשית.

זבל תרבותי: מה אנחנו צורכים

סדרות-יום-אחד, שופות-פספוס, לייפהקים אינסופיים, חדשות שבהן העובדות מעורבות בדעות, פאבליקים רעילים. זה פסטו-פוד תרבותי. הוא נותן תעצוב מהיר (צחוק, כעס, זלזול) וריקות אחרי. אקולוגיה תרבותית מלמדת לבחור: לקרוא ספרות טובה, לצפות בקולנוע מקורי, להאזין למוזיקה משמעותית, לבקר במוזיאונים. לא בגלל «כך צריך», אלא בגלל שזה ויטמינים למוח. בלעדיהם, יתערפל חוש היפה.

ריטואלים יומיים כאקולוגיה תרבותית

שירת שיר-שינה לפני השינה, ציון תה בלעדי טלוויזיה, דיון בספר שקראנו, סיפור חלום בארוחת בוקר — כל זה פרקטיקות אקולוגיות. הם יוצרים את ה«סביבה תרבותית» הזאת, בה הילד לומד לחוש, לחשוב, להזדהות. אם נחליף אותם ב«נגיעה בטאבלט», אז גם התרבות תמות. לא ברמת אמנות גבוהה, אלא ברמת תקשורת אנושית פשוטה.

האינטרנט כזירת עירם או כגן

רשתות חברתיות יכולות להיות שטח של שנאה, פיקורים, ספאם. אבל הן יכולות גם להיות מרחב ליצירתיות ולהחלפת ידע. אקולוגיה באינטרנט — זה בחירה מודעת: להירשם לפאבליקים תרבותיים, להתנתק מסכסוכים, לא ללייק אגרסיה, לא להפיץ ממים שמלעגים לאנשים. זה גם היכולת להכבות על האתרוגרפים, לא לשבת בטלפון במהלך ארוחת ערב, לא לגלול בלוגים לפני השינה. ההיגיינה הדיגיטלית היא חלק מאקולוגיה תרבותית.

איך נעלמים שפות ומסורות

כל שבועיים, שפה אחת נעלמת בעולם. יחד איתה נעלמות שירים, סיפורים, דרכי חקלאות, רכיבים. ברוסיה נמצאים בסכנה שפות העמים הצפוניים (אודג'י, אורוצ'י). לשמור עליהם — זה לומר לדבר בשפה הזאת בבוקר כל יום בבית, לשיר לילדים, להקליט את הסבתות. אקולוגיה תרבותית — זה לא רק שמירה על הקרמלין, אלא שמירה על הדיבור של כפר אחד. כל זמן ששפה חיה, עם חי.

מה כל אחד יכול לעשות

לנקות את הדיבור שלו: לא להשתמש בעוני, לא להשתמש במילים-פסולת, ללמוד שירים. לנקות את המרחב המידעי: להתנתק מבלוגרים אגרסיביים, לצפות פחות בחדשות, לקרוא יותר. לתקשר עם קרובים זקנים: להקליט את זכרונותיהם, ללמד אותם שירים. ללמוד את האזור המקומי: עבודות יד, אגדות. לבקר בספריה, ולא רק באינטרנט. ללמד ילדים שפה נכונה בדוגמה.

דוגמאות של זיהום תרבותי

כשמגידים «הי, רבים» לזר, זה אובדן כבוד. כשבמסיבה לילדים מושמעת שירה עם גנאי, זה אלימות נגד הנפש. כשבמשפחה לא אומרים «תודה» — זה הריסת ריטואל ההודאה. כשהפרסומות משתמשות בדמויות מספרות קלאסיות למכירת סנקס — זה חילול תרבות. כל זה דורש «ניקוי». לא באמצעות איסורים, אלא בבחירה מודעת.

אקולוגיה תרבותית ושפה — זה לא על «סובק» ולא על איסור מילים אנגליות. זה על חיים במודעות. על להביא יום מחר שלא יהיה מדבר, שבו במקום זיכרון — פיקורים, ובמקום שירים — צלילי מתכת. אנחנו מה שאנחנו אוכלים (מידע). תהיו אקולוגים.

Permanent link to this publication: