חג המולד ביצירות של א.ס. פושקין: בין עולם הפולקלור והדרמה האישית

הקדמה: דרך עין הפולקלור והלוח האישי

הנושא של חג המולד במורשת של פושקין אינו מרכזי במובן הדוגמטי-דתי, אך הוא נוכח כסמל תרבותי, קלנדרי ושובר-דרך. פושקין חושב על חג המולד לא כקריאה דרך עין התאולוגיה הכנסייתית, אלא דרך המסורת העממית (השבועות) וכמרכיב של חיי החברה של זמנו. גישתו ניתן לתאר כאנתרופולוגית-אומנותית: חג המולד העניין אותו כזמן שבו נשברות הגבולות הרגילים של העולם, משתנה ההתנהגות של האנשים ומופעלות כוחות רוחניים.

מחזור חג המולד (השבועות) כזמן מכושף

ביצירתו של פושקין, במיוחד בספרות הפרוזה, חג המולד מופיע כחלק מתקופה רחבה יותר – השבועות (התקופה מחג המולד 25 בדצמבר עד חג הקובץ 6 בינואר לפי השנה העתיקה). תקופה זו בתרבות העם נחשבה לגבולית, כשהגבולה בין עולם החיים ועולם הרוחני דלולה.

«אביגדור הונגין» (פרק ו, שירותים א'–י'–): כאן נמצא התיאור הקלאסי והמפורסם ביותר של השבועות הרוסיים בחצר דורג'נסקית. פושקין מתעד את המנהגים בדיוק דוקומנטאי ובאירוניה חמימה:

הגדות של הנערות («בחג המולד הלילה / הן ניבאו להן / חברים ושירותים»).

שירת שירים תחת המטבח, בהם החפץ, שהוצא מהמטבח, סימן את הגורל («הוציאו כתר זכרון / שירה תחת המטבח»).

חשש מהרוחני («תנה חוששת / מימים סודיים»).

לטטיאנה לריניאה, השבועות הופכים למרכז פסיכולוגי: חרדתה, תודעתה והפחד מהמסתורין של העתיד מוצאים ייצוג בטקסים. גדולתה המפורסמת עם המראה והשינה שלה – זהו מרכז מיסטי של הרומן, ישירות מקושר לטקסיות חג המולד. מעניין שחג המולד עצמו לא מתואר בטקסט, ההתמקדות היא בחלקים הפולקלוריים, הפסקניים שלו.

«הקברן»: סאטירה חברתית על רקע חג המולד

סיפור מסדרת «סיפורים בלקינים» – היצירה היחידה של פושקין, שהפעולה מתחילה ביום העברה לדירה חדשה לפני חג המולד. אך החג כאן חסר כל שמחה וקדושה. לקברן אדריאן פרוחורוב זהו זמן עסקי בלבד: «ביום השני, בבוקר 25 בדצמבר, הבעל החדש עם כל רכושו כבר נמצא בבסמאנובה». חג המולד הופך לרקע לסאטירה חברתית ופנטזמה קודרת. חלום הקברן, בו מופיעים לו «לקוחות» – מתים, – זהו פרודיה על סיפור גותי, ומצד שני, פתיחה פסיכולוגית של חשדותיו. חג המולד במקום זה – רק נקודת התחלה עבור הרמיתה של הגבולה בין ייצור לכבוד, בין חיים למתים, שמתאים לתפיסה העממית של השבועות.

העדר הוצאה לאור לירית: היפותזות

מעניין שלפושקין אין שירים ליריים מיוחדים, המוקדשים לחג המולד כפסטיבל דתי (בניגוד, למשל, לגתה או לפותים רוסיים מאוחרים יותר). זה יוצר מספר היפותזות מדעיות:

תרבותית: פושקין, עם עניינו העמוק בפולקלור הרוסי וחיי העם, היה יותר מעוניין בצד הטקסי, הקרנבלי של השבועות, מאשר בדוגמטיזם הכנסייתי. דעתו היצירתית מצאה בגדולות, באמונות ובמנהגים חומר עשיר לשירה ולספרות.

ביוגרפית וצנזורית: הביטוי הציבורי של רגשות דתיים עמוקים בשירה לא היה מאפיין של המשורר בתקופתו המאוחרת. בנוסף, בשנות ה-30 של המאה ה-19, כשהוא החל לכתוב פרוזה, נושא דתי ישיר יכול היה למשוך תשומת לב מיותרת של הצנזורה (במיוחד בהתחשב ביחסיו המורכבים עם השלטון).

אסתטית: ניתן להניח שהפלא של חג המולד נרקם עבורו בצורות אחרות – בפלא של היצירה, ב«המילה האלוהית» של השירה, ברגעים של השראה, שהוא תיאר בשירים על הסתיו או על הבוקר החורפי.

עובדה מעניינת: במכתב לאשתו, נטליה ניקולאייבנה, ב-22 ו-24 בדצמבר 1834, פושקין כותב: «מזמין אותך לחג, אהבתי, חג המולד...» לאחר מכן הוא מתאר בפירוט איך הוא מתכנן לעבור את השבועות בפטרבורג: «אשתק אותך בחלום, ויהי כך גם בחיים, אולי». האזכור הביוטי, החמים הזה מראה שהחג היה חלק חשוב ושמח של הלוח המשפחתי והחברתי שלו.

חג המולד כנקודת דרמטית ב«המגן הפיקה

כלשהו, אך באופן חזק, נושא חג המולד נוכח בקובעת «המגן הפיקה» (1834). הגרפינית אנה פדוטובנה נהרגת בלילה של חג המולד. בחירה כרונולוגית זו אינה מקרית:

עבירה על הקדושה: מותה של הזקנה, שנדרשה על ידי פשעו של גרמן (איום שלו עם רובה), מתרחש ביום הקדוש ביותר של השנה. זה מחזק את רמזיות המעשה של הגיבור, מצביע עליו בצבעי חטא.

אירוניה של הגורל: הגרפינית, נושאת הסוד הרוקח (הטריה, השבע, הטוז), עוזבת את החיים ברגע שמסמל יולדה ותקווה. זה יוצר קונטרס דרמטי חזק.

קשר עם העולם הרוחני: לילת חג המולד, לפי האמונות העממיות, – זמן של נסים, אך גם זמן של פעילות של כוחות רעים. הביקור של הגרפינית המתה בגרמן מאוחר יותר מתאים להגיון הזה של «ניגוד חגיגי» של הסדר הטבעי.

סיכום:

חג המולד בעולם האמנותי של פושקין מופיע בשתי צורות עיקריות:

כחלק מהמחזור העממי הקלנדרי (השבועות), עשיר במכושפים, גדולות, צחוק וחשש. המסורת הזו תידלקה את עניינו ב「רוח הרוסית」והפכה לרקע לסצנות חשובות ב
© elib.co.il

Permanent link to this publication: