המאמר בוחן את התופעה המכונה "זרעים לשנה אחת" — זרעים שמניבים יבול רק בדור הראשון ואינם יכולים לשמש לזריעה בהמשך. בהתבסס על ניתוח ההיסטוריה של טכנולוגיית הגבלת שימוש גנטי (GURT), הידועה בשם "טכנולוגיית Terminator", וכן על זרעי F1 ההיברידים הזמינים כיום בשוק, המאמר משחזר את התמונה האמיתית של אילו זרעים אכן דורשים רכישה מדי שנה ולמה. הדגש מושם במיוחד על ההבחנה בין מיתוסים למציאות: אין אף תאגיד חקלאי בעולם שמסחר זרעים סטריליים מהונדסים גנטית, ואילו זרעי F1 ההיברידים, הנגישים בשוק באופן נרחב, אינם מתאימים ביולוגית לשמירת זרעים. עבור מגזר החקלאות של אוקראינה, שבו החקלאים נאלצים מדי שנה לבחור בין הפריון של ההיברידים לבין החיסכון בעלויות בזנים המסורתיים, הבנת מנגנונים אלה נושאת משמעות מעשית מיוחדת.