אנחנו רגילים לחשוב על משבר כעל אסון. אובדן עבודה, נישואים שנפסקו, מחלה, מוות של קרוב — כל זה נתפס כסוף-העולם. אבל מה אם המשבר הוא לא סוף, אלא התחלה? מה אם רגע ההתפוררות של העולם הישן הוא הרגע בו נולדת אישיות חדשה? פסיכולוגים ופילוסופים קוראים לזה "התחדשות" — הופעת תכונה חדשה שלא הייתה קיימת קודם. במאמר זה נבחן איך המשבר הופך לנקודת כינון של זהות חדשה.

למה אנחנו מפחדים מהמשבר

הפחד מהמשבר הוא פחד מהבלתי-ידוע. אנחנו לא יודעים מי אנחנו ללא עבודה, ללא שותף, ללא דקדוק רגיל. אובדן התמיכה החיצונית חושף את הריקנות הפנימית. רבים מנסים לדכא את הפחד הזה — באלכוהול, בעבודה, ביחסים חדשים. אבל ההימנעות מהמשבר לא מאפשרת גדילה. רק על ידי קבלת את המשבר כמציאות, נוכל להתחיל לעבור אותו. הצעד הראשון — להפסיק לקרוא למשבר "בעיה" ולקרוא לו "מעבר".

שלבים של עבורת המשבר

המשבר הוא תהליך. לו יש שלבים. בהתחלה — התכחשות. "זה לא יכול להיות". אז — כעס. "למה אני?". אז — משא ומתן. "אם אעשה זאת, הכל יחזור". אז — דכאון. ואז — קבלה. רק בשלב הקבלה מתחיל הולדת החדש. אבל לא ניתן לקפוץ מעל השלבים. עלינו לחיות אותם. חיות — לא להישאר. חשוב להרגיש, אבל לא להתמזג עם הרגשות. המשבר הוא לא אתם, זה מה שקורה לכם.

המשבר כהרס של "עצמי" המזויף

עד למשבר, אנחנו חיים בעולם של אשליות. אנחנו מאמינים שאנחנו מוגנים, שהאישיות שלנו יציבה. המשבר שובר את האשליה הזו. אבל יחד עם ההגנה המזויפת, הוא שובר גם את הזהות המזויפת. אנחנו לא נותרים "המעובד בחברה הזו", "המשותף ביחסים האלה". אנחנו נשארים ללא תפקידים. וזה מפחיד. אבל בדיוק בתוך הריקנות הזו מתחיל לצמוח "עצמי" האמיתי. זה שלא תלוי בתכונות חיצוניות. אלה שעברו על פני המשבר, אומרים: "הפכתי לעצמי רק אחרי שאיבדתי הכל".

תפקיד הסבל בהולדת האישיות

כאב הוא לא אויב. זה אות. הוא מצביע על כך שהישן כבר לא עובד. רבים מהפילוסופים (מדוסטויבסקי ועד ניטשה) כתבו על כך שהסבל הוא בית ספר. בסבל אנחנו נפגשים עם מה שלא ניתן לשלוט עליו. והסימוח — זה לא חולשה, אלא חוזק. הוא מאפשר לנו להפסיק להילחם עם המציאות ולהתחיל להתנהל איתה בתנאים חדשים. ההולדת של אישיות חדשה תמיד כואבת. אבל כמו שילד לא יוכל להיוולד ללא סחיטות, כך גם אישיות חדשה לא יוכלה להיוולד ללא משבר.

משאבים בתוך המשבר

יש משאבים בתוך המשבר. הראשון — זמן. כשהמבנה הרגיל נשבר, נוצר שקיעה. ניתן להביט. ניתן לשאול את עצמנו: "מי אני באמת? מה אני רוצה?". השני — עומק. המשבר מסיר שכבות עליונות. אנחנו מתחילים לראות מה שלא ראינו קודם. השלישי — חופש. אם הכל נשבר, אין מה לאבד. וזה אומר שניתן להסתכן. המשבר נותן סיכוי להתחיל מחדש — לא מאפס, אלא עם נסיון.

איך לעזור לעצמך במשבר

הצעד הראשון — לתת לעצמך את הזכות לחולשה. לא צריך להיות חזק 24/7. ניתן לבכות, להתעצבן, לפחד. הצעד השני — לא להתכופף. לחלוק עם אלה שלא מעניקים ערך. הצעד השלישי — לא להיסער. ההולדת של החדש לא קורית בשבוע. הצעד הרביעי — לחפש משמעות. אפילו אם היא לא נראית, ניתן ל"יצור" אותה. הצעד החמישי — לטפל בגוף. אוכל, שינה, טיולים — הם נותנים לנו חזרה למציאות. והצעד השישי — להרשות לעצמך להיות שונה. לא האדם שהייתם עד למשבר.

המשבר כחיסון נגד הפחד

אלה שעברו על פני המשבר, פסיקו לפחד. מפני שהם יודעים: הם יכולים לשאת. המשבר הופך לחוויה שהופכת את האדם ליותר עמיד. זה לא אומר שלא יהיה כאב אחרי המשבר. אבל זה אומר שלאדם יש "חיסון" נגד הפחד. הוא יודע שאם הכל יישבר, הוא יכול לשרוד, ואז — לגדול. ידיעה זו בלתי-ידיעה. היא ניתנת רק דרך העבורת.

המשבר הוא לא נקודה. זה קו, מאחריו מתחילה פרק חדש. בו יכול להיות קשה, כואב, לא ברור. אבל בו יש דבר אחד שלא היה קיים קודם — אתם. לא האדם שהכרתם, אלא האדם שעדיין לא ידעתם. והגילוי הזה — הדבר החשוב ביותר שיכול לקרות בחיים.

Permanent link to this publication: