הורד — סמל שנחשב לאחד המופשטים ביותר בספרות העולמית. הוא יכול להיחשב כסמל של אהבה וסבל, חינוך ואהבה, שניהול חיים והתחדשותם. משירי העת העתיקה עד לרומנים הפוסטאפוקליפטיים, הכותרת האדומה לא מתקלפת מהעמודים של הספרים. בודקים, איך נראה דמות הורד בספרות במשך המאות.
בשירת העת העתיקה, הורד היא אטריבוטה קבועה של אלת האהבה אפרודיטה (וינוס). ביצירת ספורזה נזכרת הורד כמלכת הפרחים, פוצעת בחודים. ב"מטמורפוזות" של אווידיוס, הורד מופיע במיתוס על נימפה יפה שהתחלפה לפרח. בימי הביניים, הנצרות עיבדה את הורד: היא הפכה לסמל של מרים המקובלת (הורד ללא חודים — נעוריה הטהורים). דנטה, ב"הקומדיה האלוהית", מתאר את גן העדן כהורד לבנה — ביתם של הנשמות השמחות. המטאפורה הזו תהיה קובעת למיסטיקה האירופאית.
שייקספיר, ב"רומיאו ויוליה", נותן את המשפט המפורסם על הורד: "ומה זה שם? הורד ריחן, בלי לקרוא לו רוזה, בלי לא". כאן הורד הוא סמל של המהות, לא תלוי בשם. בכלליות, יש הרבה הורדים אצל שייקספיר: בשירים, הם מייצגים אהבה, יופי ושניהול. ב"המלך ליר", אופליה אוספת הורדים (בתרגומים שונים — פרחים אחרים), מייצגת חינוך אבוד.
הרומנטיקנים של המאה ה-19 (הוגו, נובליס) אהבו את הורד בגלל דו-משמעותיותו: יופי וכאב, חיים ומוות. אצל נובליס, ברומן "הנסיך הנכד" (שם הפרח הכחול, סמל החלום) מחליף לפעמים בהורד. בספרות הרוסית, הורד הוא אורח קבוע בשירים של פושקין ("הורד", "הפרח", "ואו, למה היא זוהרת..."). אצל בלוק, הורד הופך לסמל של "האישה היפה" — בלתי נגישה וקוצנית. אצל בלמונט ובונין — סמל נוסטלגי של אהבה שעברה.
זהו, כנראה, הדמות המפורסמת ביותר של הורד במאה ה-20. אצל דה סנט-אכזופרי, הורד חסרת נכונות, יפה וחשופה. הנסיך מטפל בה, משקה אותה, מגן עליה מהרוח. אבל רק לאחר שהוא נפרד ממנה, הוא מבין: "אנחנו אחראים על אלו שלקחנו לידינו". הורד כאן הוא סמל של אהבה שדורשת טיפול והקרבה. דה סנט-אכזופרי מראה גם, שהערך האמיתי של הורד לא במראה שלה, אלא בזמן שהוא הקדיש לה.
ברומן המספרני של אקו "שם הורד", הורד (שבכותרת) מופיע בסוף: "stat rosa pristina nomine, nomina nuda tenemus" — "הורד שהייתה נשארה רק בשם, אנחנו שומרים רק שמות חשופים". כאן הורד הוא סמל של אמת שאבדה, שאפשר לקרוא לה, אבל לא להבין. הספריה המקדומית, הלובנת הידע, הרצח — כולם מסתיימים במשפט המפורש. אקו משחק עם הרעיון שהורד יכול להיות הכול ולא דבר.
ב"חלק הדיבור" של יוסף ברודסקי, הורד הוא סמל טרגי (שירים על הורד בערימה, לפטות). אצל ורוניקה טושנובה ("לא נסוגים, נוהגים"), הורד הוא סמל של אהבה נסוגה והקרבה. בספרות המסחרית (רומנים רומנטיים) הורד לעיתים קרובות מופיע כסמל: הדמות הראשית נותנת לדמות הראשית רוזות אדומות, שמייצגות אהבה. לפעמים הדמות נשטפת (טקסטים פוסטמודרניסטיים), אבל לא מת.
הורד אדום — אהבה, תשוקה, דם. לבן — חינוך, טוהר, מוות (מסורתים). צהוב — רומנטיקה, ניאוף (רומנים ויקטוריאניים). ורוד — אהבה צעירה, רכות. שחור (פנטזיה, גותיקה) — מוות, קסם, תשוקה אסורה. צבע הורד לעיתים קרובות מספק לקורא את הפרשנות ללא הסברים נוספים.
הורד בספרות — זה יותר מפרח. זה מראה של עידן, שבו משתקפים רעיונות על אהבה, יופי, אמת ומוות. כותבים מכל התקופות חוזרים על דמות זו, יודעים שהקורא יבין אותה ללא הסברים ארוכים. כך שכל זמן שיש ספרות, הורדים יפרחו על עמודיה.
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
![]() |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2026, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2