תחזיות של פוטבול במדינות מגריב

מגריב (מן הערבית «שקיעה») — צפון אפריקה: מרוקו, אלג'יר, טוניס, לוב, מאוריטניה. אזור שבו הכדורגל הוא לא רק ספורט, אלא דרך חיים. כאן מכהים בכדור בחופי הים התיכון, במדבריות הסהרה, בהרי האטלס. לאחר חצי הגמר הסופר-סנסציוני של מרוקו במונדיאל 2022, וההצלחות של אלג'יר וטוניס בתחרויות הקודמות, כל העולם הסתכל על המגריב. מה הן תחזיות האזור? האם מדינות המגריב יכולות להתעדכן באירופה ובדרום אמריקה? בואו נאנליזה.

מרוקו: מנהיג שלא מקפיא

מרוקו היא בלתי מעורערת כמנהיגת הכדורגל במגריב. גמר גביע אפריקה (נכשלו לפני קוט-ד'איבואר), הופעה בטוחה בסיבוב המוקדמות למונדיאל 2026. תחזיות: הקמת האקדמיה הגדולה של מוחמד השישי (שכבר הוציאה את חקימי, אן-נסירי), הזמנת שחקנים ממוצא מרוקני מאירופה (צרפת, הולנד, ספרד), בניית אצטדיונים חדשים למונדיאל 2030, שיתפעל במרוקו, ספרד ופורטוגל. ב-2030, מרוקו רוצה להיות המדינה האפריקאית הראשונה שזוכה באליפות העולם. זהו חלום, אך ההתקדמות ברורה. כבר ב-2026, נבחרת מרוקו נכנסה לטופ-15 של פיפ"א.

אלג'יר: ניצחונות עבר ותקוות לנקמה

אלג'יר זכתה בגביע אפריקה (2019, 1990). אבל בשנים האחרונות, הנבחרת נתקעה: כישלון בגביע אפריקה 2023 (יציאה מהקבוצה), חוסר השתתפות במונדיאל 2022. אבל יש תחזיות. ב-2026, המאמן החדש (השחקן לשעבר ג'אמל בלמאדי עזב). לאלג'יר יש דיאספורה חזקה בצרפת (ריאד מרז, ועכשיו גם כישרונות חדשים כמו פאריד שאיבי). הפדרציה משקיעה באקדמיות נערים. הבעיה העיקרית: הזדקנות המנהיגים (מרז כבר בן 35, סלימאני סיים). צריך דור 2000. אבל הפוטנציאל עצום.

טוניס: יציבות ושיטתיות

טוניס היא משתתפת קבועה באליפויות העולם (לאחרונה 2022). חזקתם היא דיסקיפלינה וגמישות טקטית. נבחרת "העופות הקרפטוגניים" אינה בעלת שחקנים ברמה של מרז, אבל משחקת באופן פרגמטי. ב-2026, טוניס נוהגת על ידי מאמן חדש (מקומי), שהולך על קידום ההגנה וההתקפות. תחלופות: חוסר תוצאות (חסר בומר) ולא יש גביע ביתי (טוניס תקבל את הגביע האפריקאי 2027?). אבל יש תוכניות. התשתית מעודכנת. טוניס מתמקדת גם בהשפעה הטבעית הברזילאית-הצרפתית.

לוב: כדורגל על חורבות

לוב עברה מלחמת אזרחים, המדינה שוברת, אבל הכדורגל לא מת. נבחרת לוב נמצאת במקום 80 בדירוג פיפ"א ב-2026. תחזיות מעורפלות. הליגה המקומית חלשה, הלג'יונרים משחקים במצרים ובטוניס. אבל הנערים מתאמנים ברחובות, למרות הכדורים. אם יוחל השלום בלוב, יכול להיות קפיצה. המדינה עשירה בנפט, והכספים יכולים להיות משקיעים בספורט. לפי הנוכחי, לוב היא אוטסיידר פוטנציאלי.

מאוריטניה: כדורגל על חול

מאוריטניה היא המדינה הכי צעירה בכדורגל המגריב. הופיעה לראשונה בגביע אפריקה ב-2019. ב-2026, הנבחרת מתקדמת: בה משחקים פרטוריאלים צרפתים וסנגלים. הפדרציה עושה דגש על הכשרה פיזית. תחזיות: להיות שחקן קבוע בגביע אפריקה, ואז להתחרות על הופעה במונדיאל. עדיין רחוק, אבל הדינמיקה חיובית.

מגמות כלליות: דיאספורה, אקדמיות ונטורליזציה

מדינות המגריב משתמשות בדו-גילדנות. שחקנים שנולדו בצרפת, בלגיה, הולנד, בוחרים במולדתם. דוגמאות: אשרף חקימי (נולד במדריד, אך שיחק עבור מרוקו), ריאד מרז (נולד בצרפת, שיחק עבור אלג'יר). זה מעלה את רמת הנבחרות. בנוסף, גדל מספר האקדמיות הפרטיות שמכשירות כישרונות מקומיים. במרוקו ובטוניס יש תוכניות סקאוטינג באזורים הכפריים.

תשתית ואצטדיונים

למונדיאל 2030, מרוקו בונה אצטדיונים ברמה עולמית. טוניס ואלג'יר ממודרניזים את האצטדיונים. ללוב ולמאוריטניה יש מחסור בכסף, אבל פיפ"א מחלק גרנטים. ב-2026, נפתח באלג'יר אצטדיון "נלסון מנדלה" (קיבל את הגמר של הגביע האפריקאי). בטוניס, נערך מיקום מחדש של "סטד אולימפיק" ברדס. התשתית היא מפתח לצמיחה.

כדורגל נשים

כדורגל הנשים במגריב נדחה מן הכדורגל הגברי, אבל מתקדם. מרוקו הקימה אקדמיה לנשים, אלג'יר וטוניס יש ליגות לאומיות. ב-2026, נבחרת מרוקו יצאה למונדיאל (לפעם השנייה ברציפות). טוניס נלחמת על כרטיס. זה מרחיב את הקהל ומושך ספונסרים.

אתגרים פוליטיים וכלכליים

האי-יציבות בלוב, הסנקציות נגד אלג'יר (פוליטיקה), השחיתות בפדרציות (האשמות נגד פקידים לשעבר), המחסור בהשקעות בספורט המוני — כל אלה מכשילים את ההתקדמות. אבל הכדורגל לעתים קרובות עומד מעל הפוליטיקה. דוגמה: מרוקו ואלג'יר, גם אם הגבולות סגורים, ממשיכים לשחק משחקים במדינות ניטרליות.

עתיד: מגריב כמותג כדורגל

עד 2035, מדינות המגריב עשויות לצאת לפלי-אוף באליפויות העולם. כבר עכשיו, נבחרת מרוקו מכתיבה את הטון. טוניס יכולה לנצח כל קבוצה במגרשה. אלג'יר חוזר. לוב ומאוריטניה מתקרבות. העיקר - לא לאבד כישרונות, לא לאפשר את יציאתם לאירופה. הכדורג
© elib.co.il

Permanent link to this publication: