יוליאן המורד: שנא את ישו, אבל לא יכול היה להתעלם מגדולתו

הוא היה האימפרואור הפגאני האחרון של רומא, האדם שניסה להפוך את ההיסטוריה חזרה, לבטל את הנצרות ולהחזיר את האימפריה לאלים הישנים. הכנסייה קראה לו נכסה, ושם זה נשאר איתו לאורך העידנים. אבל, במקביל, יוליאן, כמו באופן פרדוקסאלי, הכיר בישו. הוא לא הכחיש את קיומו, לא הכחיש את חינוכו, לא הכחיש את גדולתו המורלית. הוא פשוט לא היכול היה לקבל אותו כאל. הפרדוקס — בין קריטיקה נחרצת והכרה כפויה — הופך את יוליאן לאחד מהדמויות הכי מסובכות וטרגיות בהיסטוריה הנצרות. הוא היה אויב הכנסייה שהתגלה קרוב יותר להבנה של ישו מאשר רבים מהנצרים שלו.

דרך לכס: מנזר לאימפרקטור

יוליאן, שנקרא בעולם הנצרות \"המורד\", נולד בשנת 331 בקונסטנטינופול. הוא היה נכדו של האימפרקטור קונסטנטינוס הגדול, האדם שהחיל את הנצרות. אבל ילדותו הייתה מושפעת מטרגדיה: בשנת 337, אחרי מות קונסטנטינוס, אביו ורוב משפחתו נהרגו במהלך מהפכה ביתית. יוליאן ואחיו גאלה נותרו יתומים, והם נשלחו למעצר.

המוצא לידי יוליאן הצעיר הגיע באמצעות חינוך נצרותי. המורים שלו היו כומרים ותאולוגים. הוא למד את התנ\"ך, ביקר בטפילים ואפילו היה קריאן בבית הכנסת. אבל, ככל שהיה מקדיש יותר זמן ללימודי הנצרות, ככה יותר גדלה בו ההתנגדות. בהשפעת פילוסופים ניאופלטונים, במיוחד מקסים מאפסוס, פתח בפניו החוכמה הפגאנית. בחיצוניות הוא נשאר נצרותי, אבל בחינוכיותו הוא כבר היה פגאני.

בשנת 355, האימפרקטור קונסטנטיוס השני, בנו של קונסטנטינוס, הכריז על יוליאן כצזר ושלח אותו לשמש בגאליה. שם, יוליאן הראה עצמו כמצביא ומנהל מבריק. כשהכוחות שלו הכריזו עליו כאוגוסט בשנת 360, וכשקונסטנטיוס מת בשנת 361, יוליאן הפך למנהיג האימפריה הרומית. הוא הכריז מיד על נאמנותו לפגאניזם.

קריטיקת הנצרות: שלושת המכהות העיקריות

יוליאן, יותר מכל אדם אחר, הכיר את הנצרות מבפנים. הוא קרא את הבשורות, למד בוגרות, ידע על רגעי התחלקות הכנסייה. ולכן, הקריטיקה שלו היתה קשה ונדירה. הוא הטיל שלושה מכהות עיקריות.

המכה הראשונה — קריטיקת הדוגמה. יוליאן הצביע על סתירות פנימיות בחינוך הנצרות. איך להיות אלוהים שיש לו שלושה פנים? איך בנו יכול להיות שווה עם האב, אם הוא עצמו אומר שהאב גדול יותר? איך בן אדם יכול להיות אלוהים? עבור יוליאן, שהוכשר על ידי פילוסופיה היוונית עם רצון לבהירות לוגית, שאלות אלו היו בלתי פתירות. הוא ראה בדוגמות לא בחזון, אלא בתקלה לוגית.

המכה השנייה — סוציאלית. יוליאן חשב שהנצרות מושכת חסרי-עצמה וחסרי-ידע. הוא קרא לנצרות \"דת הדגים\" וטען שהיא משפילה את כבוד האדם, בקריאה לכניעה ולצניעות. הוא כתב שלא ניתן להתאים את גרסה של גאוגרס הנצרות, מפני שהיא נוגדת להגיון.

המכה השלישית — אתית. יוליאן הכיר בכך שהנצרים מפגינים טיפול יוצא-דופן בעניים וחולים, אבל חשב שזה לא נכון שזהו תכליתם, אלא שזו תוצאה של העובדה שהדת שלהם היא דת של עבדים. הוא אמר: \"הגלילאים (כך הוא קרא לנצרים בשם בלעדי) זקוקים לתמיכה, בגלל שהדת שלהם אינה נותנת להם כוח פנימי\". הוא ניסה ליצור אלטרנטיבה — כנסייה פגאנית עם נדבנות חברתית.

הכרה בישו: אויב שלא יכול היה לא להתפעל

אבל, על אף קריטיקתו הירוקה, יוליאן לא היה יכול להתעלם מגדולתו של ישו. הוא התפעל מהוא כאיש. הוא קרא את הבשורות ומצא בהם חוכמה עמוקה. בכתביו, הוא הכיר בכך שישו היה מורה נפלא, שלימד אהבה, סלחנות וצניעות. הוא אף הסכים שהרבה ממסריו היו פילוסופיים.

הטענה העיקרית של יוליאן נגד ישו הייתה לא שהוא לא לימד טוב, אלא שהשליחים והבשורה, ואז האבות הכנסייה, שיכחו את חינוכו, והפכו אותו לאל. יוליאן רצה \"לנקות\" את הנצרות מ\"הטעות\" הזו וליצור דת סינקרטית, שבה ישו יהיה מכובד כמורה, אבל לא כבן אלוהים.

זהו הפרדוקס המרכזי של יוליאן: הוא הכיר בישו כמורה, אבל דחה אותו כאל. הוא היה אויב של הדוגמה הנצרותית, אבל ידיד של האתיקה הנצרותית. באופן זה, הוא לא היה רק פגאני, אלא \"רפורמטור\" במובן הכי מדויק — זה שבוחר מתוך הלימוד במה שמתאים לו.

הכנות של הגלילאים: רפורמה כשלונית

יוליאן לא הסתפק בקריטיקה. הוא ניסה ליצור אלטרנטיבה לנצרות — דת פגאנית שתתחרה עם הכנסייה. הוא רפורמה את הכוהנים, הציב את המוסר הקשה, דרש מהכוהנים לעסוק בנדבנות ואסכטיקה. הוא קיווה שהפגאניזם, העשיר בפילוסופיה ובאתיקה, יכול לדחוק את הנצרות.

אבל, הרפורמה שלו לא הצליחה. הפגאניזם היה יותר ארכאי, יותר קשור לקניות המקומיות, כדי להפוך לדת אוניברסלית. והנצרות, לעומת זאת, הייתה דינמית וחיה. האימפרקטור יכול היה לאסור על בתי-ספר נצרותיים, לגרש נצרים מהצבא, אבל הוא לא יכול היה לאסור על אנשים להאמין.

יוליאן נהרג בשנת 363 במלחמה נגד הפרסים. לפי המסורת, המילים האחרונות שלו היו: \"נצחת, גלילאי!\". מקורות נצרותיים מספרים על אותם מילים כהודעה על תבוסה, ומקורות פגאניים כביטוי של ייאוש. אבל, כנראה, זה היה שיל
© elib.co.il

Permanent link to this publication: