חוקים על כריתת יתומים וילדים: בין תקן רפואי, חופש דתי וזכויות הילד

השאלה של איסור חוקי על כריתת יתומים וילדים ללא סיבות רפואיות היא אחת מהניחושות ביותר בצירוף ביו-אתיקה, זכות לעיסוק בפעולות דתיות ואוטונומיה גופנית של הילד. ברמה הגלובלית, אין בכל מדינה בעולם איסור חוקי מלא על כריתת יתומים וילדים. אולם קיימות צורות שונות של רגולציה משפטית, מגבלות, ודיונים ציבוריים והתערבויות פרלמנטריות, המכוונות לאיסור או למגבלה קשה של הפעולה, במיוחד בצפון אירופה ובמדינות חילוניות. הבחינה בשאלה דורשת ניתוח של מספר רמות של רגולציה.

1. רמת איסור מלא: העדות והסיבות.

איסור חוקי ישיר על כריתת יתומים לצורך טקסית, הדומה לאיסור על כריתת נשים (ניתוחים פיסוליים של איברי המין של נשים), לא נחקק בשום מקום. הסיבות העיקריות:

לובי חזק של קהילות דתיות (יהודיות ומוסלמיות), להן כריתה (ברית מילה, חיתן) היא קובעת זהות והוראה דתית חובה. כל חוק לאיסור נתקל בהאשמות בהפרת חופש הדת ואנטישמיות/איסלמופוביה.

אסופות רפואיות ברוב המדינות (כולל ארצות הברית, מדינות האיחוד הבריטי) נמצאות בעמדה ניטראלית או מותנית בנוגע לכריתת גברים, מכריזות על יתרונות רפואיים פוטנציאליים (הורדה של סיכון לזיהומים במסלולי השתן של תינוקות, כמה מחלות מין דלקות, כולל HIV, בגיל הבגרות), למרות שהן לא רואות בה חובה רפואית. זה מבדילה אותה מכריתת נשים, שאין לה תיעוד רפואי ומוכרת כמזיקה.

מסורת משפטית: במדינות רבות (גרמניה, ארצות הברית, ישראל) כריתה מוגנת ישירות או בעקיפין על ידי חוקים על חופש הדת ונחשבת לפעולה רפואית חוקית עם הסכמת ההורים.

2. רמת מגבלות ורגולציה: המודל הסקנדינבי והדיונים.

הרגולציה הקשה ביותר והדיונים הפעילים ביותר נמצאים במדינות צפון אירופה עם מסורות חזקות של הגנה על זכויות הילד.

איסלנד (הצעת חוק 2018): ב-2018 דיבר הפרלמנט האיסלני על הצעת חוק שהציעה איסור על כריתת יתומים עד גיל 18, למעט במקרים של צורך רפואי. לנורמנים ניתנה עונש של עד 6 שנות מאסר. ההצעה נתמכה על ידי רבות מארגוני הגנת הזכויות והאסופות הרפואיות, אך הזיקה בינה לבין הפגנות בינלאומיות. לחץ (כולל איומים בהאשמות של אנטישמיות והצהרות על אפשרות יציאת הקהילה היהודית) הוביל להפיכת ההצעה לכדי חזרה מהדיון עד להצבעה. זהו הדוגמה הכי קרובה לאישור.

דנמרק, שוודיה, נורווגיה, פינלנד: במדינות אלה, יש תפיסות פרלמנטריות והצעות מהנציבים לילדים והאסופות הרפואיות להצבת איסור או להעלאת גיל הגבול. עדיין לא נחקק שום חוק, אך הקונסנסוס הציבורי נע בכיוון שהפעולה צריכה להמתנה עד לגיל שבו האדם יוכל לתת הסכמה מודעת.

רגולציה של הפעולה: באותן מדינות, וגם בגרמניה, אוסטריה, שווייץ, קיימים חוקים נוקשים על כריתה. הם לעתים דורשים שהפעולה תבוצע על ידי עובד רפואי מוסמך (רופא) עם שימוש באנסטזיה, בתנאים סטריליים. לדוגמה, בגרמניה, לאחר ההחלטה המשפטית המפורסמת 2012 (בית המשפט המחוזי בקלן הכיר בכריתה כפגיעה בגוף), נחקק חוק מיוחד (Beschneidungsgesetz, 2012) שהפך את הכריתה הטקסית לחוקית, אך הכריח לבצע אותה «לפי חוקי האמנות הרפואית».

3. רמת תקדימים משפטיים ועמדות של גורמים רשמיים.

בית המשפט בקלן (גרמניה, 2012): ההחלטה של בית המשפט המחוזי בקלן הייתה סנסציה עולמית. הבית המשפט קבע שכריתת יתום לצורך דתי מייצגת פגיעה בגוף, אפילו עם הסכמת ההורים, כי היא פוגעת בזכות הילד לחופש מפגיעה בגוף ולהתמודדות בעתיד. ההחלטה, שהושבתה לאחר מכן על ידי חוק פדרלי, הפכה לתקדים משפטי חשוב, שהצדיק את הבעיה האתית מנקודת מבט של זכויות הילד.

עמדות של נציבי הילדים וועדות האו"ם: ועדת האו"ם לזכויות הילדים הביעה פעמים רבות (במסמכי הערכה לגבי מדינות מסוימות) דאגה לפעולה של כריתת יתומים ללא סיבות רפואיות, וקראה למדינות לאסור את הפעולה או, לפחות, לאמץ אמצעים להבטחת הסכמה מודעת של הילד כאשר הוא יגיע לגיל מתאים. נציבי הילדים בשוודיה, דנמרק, נורווגיה הכריזו באופן רשמי שכריתת יתומים לצורך טקסי פוגעת בקונוונציה על זכויות הילד (סעיפים על חופש מפגיעה, זכות לבריאות וחופש מפגיעה בגוף).

עובדה מעניינת: ב-2013, האספה הפרלמנטרית של הקונסולידרציה האירופית (PAS) אימצה החלטה 1952 (2013) «זכות הילדים לחופש מפגיעה בגוף». בה, בין השאר, נקרא למדינות-חברות להגדיר באופן ברור תנאים רפואיים, סניטריים ואחרים שצריכים להישמר בביצוע… כריתת יתומים צעירים, ולהתחיל דיונים ציבוריים, כולל דיאלוג בין-תרבותי ובין-דתי, על מנת להשיג קונסנסוס… על זכויות הילדים להגנה מפני פגיעה בחופש מפגיעה בגוף שלהם לפי סטנדרטים בתחום זכויות האדם. למרות שזה לא איסור, המסמך שמכניס את הפעולה להקשר של אפשרות פגיעה בזכויות הילד.

4. מדינות עם מגבלות ד-פקטו דרך מערכת הבריאות.

במדינות עם מערכ
© elib.co.il

Permanent link to this publication: