חג המולד באפריקה בהקשר של "תיאולוגיה שחורה"

חג המולד באפריקה, שנבדק דרך עין "תיאולוגיה שחורה", עוזב את מעמדו כפשטות זרימה של חג נוצרי מערבי. הוא הופך לכלי חזק לתיאולוגי, לשיקום תרבותי ולדקולוניזציה חברתית-פוליטית. "תיאולוגיה שחורה", שנולדה בשנות ה-60 כזרם בוגר של התנגדות לאפרטהייד בדרום אפריקה ולזכויות אזרח בארצות הברית, מציעה מפתחות לקריאה של אירוע חג המולד מנקודת מבט של הרוב המדוכא, הלא לבן, של העולם.

דקולוניזציה של חג המולד: ישו כמשיח "שחור"

התזה המרכזית של "תיאולוגיה שחורה" — "אלוהים עומד לצד המדוכאים". זה מעצב באופן ישיר את תפיסת סיפור חג המולד.

ישו, שנולד בתנאי הכיבוש והעוני. לידתו בחלל, הרדיפה של הורדוס, הליכה למצרים, מופסקים כמטאפורות רוחניות אבסטרקטיות, אלא כפרלוגים ישירים לחוויה הנוכחית של האפריקאים: חיים בתנאי דיכוי פוליטי, עוני, עלייה בכפייה. הילד ישו מזוהה עם מיליוני ילדים אפריקאים שנולדו במחנות פליטים, בשכונות עוני או בשטחים כבושים.

"המשיח השחור". תיאולוגים כמו ג'יימס ה. קון (ארצות הברית) ומנפרד הנדל (נמיביה) טענו שאם ישו הזהה את המדוכאים, אז בהקשר של גזענות וקולוניאליזם, הוא צריך להבין כ"המשיח השחור". זה לא הצהרה על גזעו הביולוגי, אלא הצהרה תיאולוגית על סולידריותו. לכן, בקרטונים רוחניים אפריקאיים ובקרבים (קריב) המשפחה הקדושה, הקיסארים, הרועים, נראים יותר ויותר כאפריקאים.

הקיסארים (המגים) כאפריקאים. אחד משלושת הקיסארים, קספר או בלטזר, במסורת המערבית, נמצא פעמים רבות בתמונה כשחור. בהסברה האפריקאית, כל שלושת הקיסארים יכולים לייצג את החוכמה והגאונות האפריקאית, שבאו להעניק לילד. זה היפוך לנרטיב הקולוניאלי, שבו אפריקה קיבלה "מתנות" של ציוויליזציה מהמערב.

אינקולטורציה וסינקרזיס: חזרת הנשמה האפריקאית לחג

"תיאולוגיה שחורה" מעודדת אינקולטורציה — ההטמעה של האמונה הנוצרית בתרבויות המקומיות. חג המולד הופך למרחב לסינתזה זו.

טקס ומוסיקה. המסות בחג המולד מלוות לא על פסנתר, אלא על תופים אפריקאיים (ג'מבה, דונ-דון), ריקודים, שירה בסגנון "גוספל" עם הרמוניות פוליפוניות אפריקאיות. טקסטי הליטורגיה נקראים בשפות המקומיות, והדרשות קושרות את לידת ישו עם המאבק לכבוד, צדק ושחרור מצורות חדשות של קולוניזציה (כלכלית, פוליטית).

טקסים וסמלים.

במקום עץ-חג, ניתן לעצב עץ עצים נצחיים מקומיים או להשתמש בקשתות של גזירי תירס כסמל לפרודוקטיביות וחיים.

ריקוד והליכות הופכים לחלק בלתי נפרד מהחג, משקפים את ההבנה האפריקאית של חג כהשתתפות מלאה של הגוף והקהילה.

הארוחה המסורתית של חג המולד כוללת מנות מקומיות: נ'ימה צ'ומה (בשר מותח) במזרח אפריקה, ג'ולוף ריס במערב, ולא אורז. הטרפה המשותפת מדגישה את הערכים של "אובונטו" ("אני קיים, בגלל שאנחנו קיימים") והקהילה.

נרטיבים ודרשות. בדרשות, הכומרים עושים פרלוגים בין הורדוס לדיקטטורים הנוכחיים, בין הליכה למצרים למסע של פליטים עכשוויים. חג המולד הופך לא לזמן נסיגה מהעולם, אלא לזמן של תקווה להתערבות אלוהית בסדרים הלא הוגנים של העולם.

מדידה חברתית-פוליטית: חג המולד כקריטיקה ותקווה

בהקשר של "תיאולוגיה שחורה", החג הופך בלתי נמנע לפוליטי.

קריטיקה של קולוניאליזם חדש ושחיתות. במדינות שבהן האליטות מקיימות חגי-מולד מפוארים בזמן שמרבית האוכלוסייה חיים בעוני, הדרשה על הילד בערים נשמעת כהאשמה על חוסר שוויון חברתי. התיאולוגים זוכרים שישו נולד בין המדוכאים, ולא בארמון.

קריאה לשחרור. חג המולד מפורש כהתחלה של פרויקט של שחרור אלוהי. שירת מריה ("הנפש שלי משבחת את אלוהים… הוריד את החזקים מהכסאות, והעלה את הצנועים") הופך לשיר של מהפכה חברתית, שהניע את המאבקים נגד האפרטהייד.

חג בתנאי קונפליקט. עבור קהילות שחוות מלחמות (כמו בד.ר.ק. או דרום סודן), חג המולד הופך לרגע זיכרון על שלום כמתנה אלוהית וקריאה להתפייסות. סיפור על שלום על פני כדור הארץ ברגע לידת ישו (לק. 2:14) נקרא כאינטרס ספציפי בקונפליקטים הנוכחיים.

דוגמאות מוחשיות והופעות

דרום אפריקה. בתקופת האפרטהייד, טקסי חג המולד בשכונות השחורות ושירים כמו "Nkosi Sikelel' iAfrika" היו אקטים של התנגדות. התיאולוגיה של אלן בויזק ופרנק צ'יקיין קישרה באופן ישיר את חג המולד עם המאבק לחופש.

קניה. פופולריים שירי חג המולד בסוואהילי (לדוגמה, "Mwaka Mpya"), שדיברו על התחלה חדשה, שלום ואחדות לאומית. בקרבים (קריב) הם נראים לעיתים קרובות כמסאי-רועים.

הקהילה האפריקאית. בארצות הברית, המסורת האפרו-אמריקאית "קואנזה" (חג היסודות האפריקאיים, מ-26 בדצמבר עד 1 בינואר) לפעמים משלבת עם חג המולד, מדגישה את הזהות הכפולה: נוצרית ואפריקאית. זהו דוגמה לאיך "תיאולוגיה שחורה" עובדת על מנת לשחזר את הזהות התרבותית.

סיום

חג המולד באפריקה דר
© elib.co.il

Permanent link to this publication: