למה אותו קדוש וסיליאס נקרא "חזירניק": סמיוטיקה של הקדושה וקוד החקלאות

הכינוי העממי של הקדוש וסיליאס הגדול (ערך 330–379) – "חזירניק" – הוא דוגמה בולטת ופרדוקסלית לתופעה עמוקה: תערוכה עממית של קולט הקודש הגבוה דרך עדשת המג'יקה החקלאית-חיים והאמונות הפרה-נוצריות. זה לא ירידה במעמד הקדוש, אלא השמתו בתוך המארג של החיים היומיומיים והפעולות החקלאיות. ההסבר לתופעה הזו נמצא בהצטלבות של אגיוגרפיה, לוח השנה העממי, המנהגים החקלאיים והאתימולוגיה העממית.

1. ההקשר הקלנדרי-חקלאי: יום וסיליוס כגבול

חגגתו של הקדוש וסיליוס נציין ב-14 בינואר (1 בינואר לפי הלוח היוליאני). תאריך זה בלוח השנה של הסלאבים המזרחיים היה בעל משמעות ייחודית:

סוף השבועות והתחלת מחזור החקלאות החדש: מיום וסיליוס ("לילה המפחיד", המסיים את הלילות "המפחידים" השבועות) התחילה תקופת הכנות לעבודות האביב, כולל חזרת רכיבת החזירים לאחר ההפסקה החורפית.

יום "החדש האחרון": עד שנת 1700 זה היה השנה החדשה האזרחית. כל יום ראשון של השנה (וכן של החודש) נחשב ל"זמן מסוכן", הדורש טקסים מיוחדים להבטחת ברכה לכל התקופה הבאה. החזיר, שהיה אחד החיות העיקריות בחקלאות (מקור של שמן, בשר ושערות), היה זקוק להגנה מיוחדת ביום זה.

לכן, הקדוש שהזיכרון שלו נפל ביום כה חשוב, לפי ההגיון של העם, צריך להיות אחראי לאספקטים המפתח של הברכה, ובעיקר – לחקלאות ולשפע המזון.

2. הבסיס האגיוגרפי: חיפוש "חזירי" עקבות בחייו.

בחייו הרשמיים של הקדוש וסיליוס הגדול, הארכיבישוף של קסריה, התאולוג והצדיק, אין הפניה ישירה לחזירים. אולם, התודעה העממית, שמוטרדת מהמטונימיה ומחיפוש קשרים נראים, יכלה למצוא כמה "קשרים" עקיפים:

השם "ווסילי" (יוונית Βασίλειος – "מלכותי"): בתרבות העממית "מלכותיות" היתה יכולה להיות מקושרת עם עושר, שפע ו"שמן". החזיר, שהיה סמל של פריון ושפע (ל"לגור כחזיר"),.

המוטיב של הוכפלות המזון: בחייו יש סיפורים שבהם וסיליוס, עזר לעניים, הוכפל מזון באופן נסי (לדוגמה, לחם). המוטיב הזה יכול להתכנס ולהיעבר על המקור העיקרי של המזון בשרי, החזיר.

קריאה סמלית של "מכות": במסורת הנוצרית, החזיר לפעמים סימל חטא ואשמה. הקדוש שנצח את החטא, יכול להיחשב כ"מכריד" או "בעל" של הכוחות המכות, שבתודעה העממית נהפך לשליטות שלו על החיות עצמן.

עובדה מעניינת: במסורת האירופית המערבית קיים אנלוג שלו – הקדוש אנטוניוס הגדול (האב), שגם הוא מוצג עם חזיר. הוא נחשב כמגן של רכיבת החזירים, והמונכים של מנזר האנטונים זכו בהזדמנות להרעיף חזירים ביערות. אולם, הסיבה שונה: האנטונים ריפאו "אש האנטוני" (ארגוטיזם) בשמן חזיר, והחזירים שלהם היו המפרנסים והסניטרים של הערים. זה מראה כיצד דרכים תרבותיות שונות מובילות ל"התמחות" דומה של הקדושים על סוגי חי.

3. פעולות טקסיות: "חזירי" טקסי יום וסיליוס.

הכינוי "חזירניק" היה לא רק מטפורה, אלא השתקף בפעולות טקסיות ספציפיות, שמטרתן היתה להבטיח בריאות ופריון של החזירים בשנה החדשה:

הכנת והקדשה של "חזירי וסיליוס": המנה העיקרית של המסיבה – ראש החזיר, הכפות, האוזניים, הזנב או צעיר של חזיר, מולדות או מבושלות. הפירות היה באופן טקסי-מג'יקלי. כשהמשפחה אכלה בשר של החזיר ביום "חזירניק", היא כאילו נעשתה לחלק מההגנה שלו, "הביאה" את הברכה לכל השנה. שאריות העצמות יכלו להשרפה או להנחתן בחללה להגנה על החי.

האכלת חי של טקסי חפצים: נשים הכינו דמויות חיות (כ"קורבן", "חזיר") מתבשיל, שאחרי הקדשה בכנסיה, ניתנו לחיים או נאחסנו כמגינים בחללה עד ליום וסיליוס הבא.

התבוננות בראש החזיר: על פי הגבות, השיניים, האוזניים של הראש המולד של החזיר, הוכרע על העונה, המזג האוויר ובריאות החי.

4. אתימולוגיה פולקלורית ותחתית מיתולוגי

חלק מהחוקרים (לדוגמה, ו.יא. פרופ) רואים בכינוי זה אכן של תופעות של טוטמיזם פרה-נוצרי או קולטי דייג. החזיר נחשב לחשוב במיתולוגיה של האינדו-אירופאים (לדוגמה, הוופר כסמל של פריון ועוצמה צבאית). קישור של הקדוש הנוצרי עם חיה יכול להיות תוצאה של התאסלמות "אל חזיר" או "רוח-מגן" ישן, שהשימושים שלו עברו לוסיליוס בתהליך ההתאסלמות של הקולט החדש.

כמו כן, פעל האתימולוגיה "העממית": שם היווני "ווסילי" היה יכול להיות מופרש דרך השורשים הסלאביים. לדוגמה, דרך האסוציאציה עם המילה "ווסיל" (פרח, המשמש בהנקת החי). או אפילו דרך הפועל "ווסיל" / "ווסיל" (להסחית בשר). זה יצר אילוזיה של קשר משמעותי עם הנושא של בשר וחקלאות.

5. המשמעות החברתית-כלכלית של החזיר

חשוב להבין למה הוענקה הגנה לחזיר, ולא, לדוגמה, לפרה. החזיר בחקלאות היה:

"חשבון חסכונות": חיה יומית, צריכת-כל, שניתן להרוג אותה בכל רגע כדי לקבל כמות גדולה של שמן ובשר.

סמל של העצמאות והשפע: שמן החזיר, שהיה הבסיס של התזונה החורפית, היה מוצר מרכזי להישרדות.

חיה שקשור
© elib.co.il

Permanent link to this publication: