יום הזיכרון של הקדוש ניקיפור, הארכיבישוף של קונסטנטינופול

13 ביוני (לפי השנה החדשה) הכנסייה האורתודוקסית משבחת את זכרו של הקדוש ניקיפור, הארכיבישוף של קונסטנטינופול. הקדוש ניקיפור חי במאות ה-8 וה-9 — בתקופת האיקונובוריאציה, כשהקיסרים הביזנטיים השמידו את האיונות הקדושות והעבירו את המאמינים ה�וגנים עליהם לגלות ולהוציאם להורג. ניקיפור לא היה בוגר-תאולוגיה, אך הפך למסדרן של האמונה, המגן על האיונות והמחבר של עבודות חשובות. חייו הם דוגמה לאומץ, חוכמה ולכיצד אדם לא-כהוני יכול להפוך לקדוש. נספר עליו ללא אגיוגה יתרה.

קריירה בחצר ונסיגה למנזר

הקדוש ניקיפור נולד בסביבות 758 בקונסטנטינופול במשפחה של פקיד. הוא עצמו גם נכנס לשירות המדיני והגיע לדרגת סגן הקיסר (בתקופת לאו הרביעי). הוא היה נשוי. אך קריירתו הסתיימה כשהקיסר לאו החמישי הארמני החל באיקונובוריאציה (815). ניקיפור, למרות שהיה אזרח, פרץ בהתגלות נגד ההיבלה. הוא נשלח לגלות למנזר, שם הוא קיבל את הצרפה. כנראה שאשתו מתה בינתיים. בגלותו הוא ניהל חיים תקיפים, למד ביאולוגיה, כתב טרטיאות בהגנה על האיונות.

פטריארכות ומאבק על האמת

למרות שניקיפור לא היה כומר, חכמותו והשכלתו העצימו את תשומת ליבם של מעגלי הכנסייה. ב-806 הוא נבחר להיות הארכיבישוף של קונסטנטינופול (זה היה לפני האיקונובוריאציה, בתקופת הקיסר ניקיפור הראשון הנציב). בתקופה זו הוא עסק בניהול הכנסייה, נלחם בהיבלה של הפיאופטים (לימוד של כי האל סבל). אך המבחן העיקרי הגיע מאוחר יותר. ב-815 הקיסר לאו החמישי החזיר את האיקונובוריאציה. ניקיפור כינס סינוד, שאישר את הכבוד לאיונות. אז הוא נעצר, נופה ונשלח לגלות לאי פרוקוניס (ים האגמי). שם הוא עבר 13 שנים, עד למותו ב-828.

מורשת בוגרות

העבודות העיקריות של ניקיפור: «אפולוגיטיקוס» (הגנה על האיונות), «שלושה דיבורים על האיונות הקדושים», «בריאריון» (כרוניקה של ההיסטוריה העולמית מהבריאה עד 769, מקור היסטורי חשוב). הוא גם כתב חיי קדושים, שירים. בעבודותיו ניקיפור מבדיל בחוכמה בין הכבוד (לטראיה — רק לאל) וההערצה (פרוסקינזיס — לתמונות). הוא התבסס על האבות הקדושים (וסיליוס הגדול, יוחנן הכסיף). הסינוד העולמי השביעי (787) הכריז כבר על האיונופוליה כדוגמה, אך ניקיפור היה צריך להוכיח מחדש את האמת הזו לפני האיקונובוריאצים. עבודותיו נעשו שימוש בהן בהמשך לשיקום האיונופוליה ב-843 (טורח הנצחון של הנצרות).

ההרגשה המסדרנית והמוות

הגלות של הקדוש ניקיפור היה קשה: הוא נאסר עליו לקרוא ספרים, ציוד כתיבה, לבקר קרובי משפחה. אך הוא לא ויתר. לנו הגיעו מכתביו לחברים ולמשיכים, שנכתבו על קרום ועל משי (לא היה נייר). באחד המכתבים הוא כותב: «אני כותב לך בסוד, בבקשה לשמור על האמת». הוא מת ב-828, כשלא הגיע לניצחון. המעצמות שלו הועברו לקונסטנטינופול ב-846, אחרי ההפסקה הסופית של האיקונובוריאציה. כיום המעצמות שלו נמצאות בכנסיית סופיה הקדושה באיסטנבול (כיום מוזיאון), אך חלק מהמעצמות נמצאות במקדשים שונים.

הכבוד ברוסיה ובמערב

הקדוש ניקיפור נחשב במיוחד בכנסייה האורתודוקסית. זכרו נציין גם ב-2 ביוני (לפי השנה הישנה). ברוסיה יש לו כנסיות (לדוגמה, בסנקט פטרבורג, בקזאן). במסורת המערב (הקתוליקה) זכרו שלו אינו כנסייתי, אך הוא נחשב כמסדרן. שמו ניקיפור נפוץ בשם נערים בטקס החנוכה.

מה שלומדים מהקדוש ניקיפור היום

במאה ה-21, כשהאמונה שוב נתונה להגוניות במדינות מסוימות, דוגמתו של ניקיפור מעוררת השראה. הוא לא היה נזיר-מדבר, ולא מגלים-חריפים. הוא היה אדם-פעולה: פקיד מצליח, אז רוחני, ואז מסדרן. הוא לא פחד לאבד את מעמדו ואת חייו. המכתבים שלו בגלות הם דוגמה לעמידות. חשוב גם שהוא לא עסק בהצדקה עצמית, אלא המשיך להתעסק בתאולוגיה, וכך תמך באחרים. לנוצרי המודרניים הקדוש ניקיפור הוא דוגמה לכיצד ניתן לשלב אינטליגנציה, אמונה ומעמד אזרחי, בלי ליפול לפנאטיזם.

איקונוגרפיה של הקדוש

באיונות של הקדוש ניקיפור מתואר כזקן בשמלת הארכיבישוף (סאקוס, אומופור), עם התנ"ך ביד. לעיתים קרובות הוא מצויר יחד עם אבות-האיונופוליה אחרים (לדוגמה, תיאודורוס הסטודיט). בדרך כלל הוא מברך. יום הזיכרון — 13 ביוני, זמן כשבצפון הכדור הקיץ, והמקדשים מכוסים בירוק.

הקדוש ניקיפור, הארכיבישוף של קונסטנטינופול, הוא לא דמות רועשת, אך אחת החשובות ביותר בהיסטוריה של הנצרות. הוא הראה שאפשר להיות נצחון אפילו בכלא ובגלות. עבודותיו עזרו לכנסייה להגן על האמת. ביום זכרו שלו נהדר לקרוא את «הדיבור על האיונופוליה» שלו או לזכור את האומץ של אלה שלא ויתרו על האמונה.

Permanent link to this publication: