תופעת «פסיכולוגיה עממית» בחינוך: הטעיות קוגניטיביות ועלות הדילטנטיזם

הקדמה: אשליה של הבנה אינטואיטיבית של הנפש

האמונה ביכולת העצמית בנושא פסיכולוגיה, במיוחד של ילדים, היא תופעה סוציו-פסיכולוגית נפוצה שנטועה במספר הטעיות קוגניטיביות בסיסיות. התפיסה של הנפש כ«שקיפה» וברורה יוצרת אשליה של זהירות, שהבנת הילד דורשת בלבד הגיון ונסיון אישי. אבל הנפש הילדית היא מערכת מפותחת מורכבת שעבודתה לעתים קרובות נגד אינטואיציה. דילטנטיזם בתחום זה אינו בלתי מזיק: הוא מוביל לטעויות מערכתיות שתוצאותיהן עשויות להתבטא במשך כל חייו של האדם.

מדוע נוצרת אשליה של יכולת? פסיכולוגיה של «פסיכולוגיה עממית»

האפקט של «ידע לאחר-מכן» (hindsight bias) ואשליה של סיבה. לאחר שהאירוע התרחש (ילד נכנס להיסטריה, התחיל לפחד מהחושך), הסיבות הנראות שלו נראות ברורות: «זה בגלל שהכנסת אותו לידי חסד» או «הוא רק מנסה להשפיע עלי». המוח נוטה לבנות קשרים סיבתיים פשוטים ולינאריים, מתעלמים מהמורכבות של הגורמים: טמפרמנט, שלב ההתפתחות של המוח, המצב הניורופיזיולוגי (מייסוד, רעב), ההקשר, הדינמיקות המשפחתיות. זה יוצר תחושה שגויה של הבנה ושליטה.

הנטייה לקטגוריזציה ולהנחת תוויות. המוח האנושי חוסך משאבים על ידי שימוש באוסטריזטיקות — תוויות מנטליות. ההתנהגות של הילד קלה לשילוב תחת קטגוריות שגרתיות: «מקנין», «עצלן», «עקשן», «פחדן». תוויות אלה, לאחר שנחנכו, מגדירות את התפיסה של הבוגר ו, שאולי חשוב יותר, את התפיסה העצמית של הילד, יוצרות «השערורייה המגשימה את עצמה». הפסיכולוגיה המקצועית שואפת לתאר את פונקציה של ההתנהגות בהקשר, ולא לתת הערכות לאישיות.

הפרויקציה והאטריבוציה של נסיון אישי. הבוגר מפרקץ בלתי מודע את נסיונו הילדותי, פחדיו ומוטיבציותיו על הילד. המשפט «אני בגיל שלך…» הוא דוגמה קלאסית. זה מוביל לאטריבוציה שגויה — הצגת רעיונות ורגשות לילד שאין לו. לדוגמה, פרשנות של ההתנהגות המחקרית הטבעית של ילד בן 3 ('הוא פירק את השלט') כ'רעיון רע' או 'נזקנות'.

אשליה של נגישות (availability heuristic). הדוגמאות הבולטות והמלאות רגש (משטר ה'מקל-ומקול' עבד בימינו, 'הילד של שכנינו גדל טוב מבלי כל פסיכולוגים') נתפסות כמשמעותיות סטטיסטית. בינתיים, מתעלמים מהנזק הבלתי נראה (טראומה, תחושת עצמה נמוכה, חוסר יכולת להתמודד) שעשוי לא להתבטא באופן ברור, ומתעלמים מהמגוון של אישיויות הילדים.

עובדה מעניינת: בפסיכולוגיה ההתפתחותית קיים המושג 'תיאוריה של הנפש' (theory of mind) — היכולת להבין שלאנשים אחרים יש רעיונות, כוונות ומשאלות משלהם, ששונים משלך. ייצורו מסתיים רק בגיל 4-5. הבוגר-דילטנט, שפועל מהמשמעות 'אני יודע מה הוא חושב ומה הוא רוצה', לעתים קרובות מציג כשל ב'תיאוריה של הנפש' שלו לעבר הילד, חוסר יכולת להכנס לסובייקטיות הייחודית שלו.

פעולות מסוימות מזיקות ותוצאותיהן הארוכות-טווח

ההטעיות האינטואיטיביות מובילות לסטרטגיות דסטרוקטיביות ספציפיות.

התעלמות מסטנדרטים גילאיים וניורוביולוגיה. הדרישה מילד בן 3 לשבת בשקט במשך שעה או מילד בן כיתה א' לתכנון מושלם של שיעורי בית נוגדת ליכולות הקורה הפרפרונטלית, שאחראית על שליטה בתגובות ותכנון, חובקת את הילד בהאשמות של 'התנהגות גרועה' או 'עצלנות'. לא הבנה זו מובילה להאשמות בילד ב'התנהגות גרועה' או 'עצלנות', ויוצרת בו תחושת בושה וחוסר-יכולת.

סטיגמטיזציה של רגשות ילדות. המשפטים 'לא תבכי!', 'בנים לא מפחדים', 'אתה קטן ככה?' מלמדים את הילד לדכא ולדחוק את רגשותיו, ולא לזהות ולהשתלט עליהם. זהו דרך ישירה לאלקסיטימיה (חוסר היכולת לזהות את רגשותיו) ולהפרעות פסיכוסומטיות בגיל מבוגר. רגש הוא לא מניפולציה, אלא מערכת אותות של הגוף, שדורשת פיענוח, ולא איסור.

השתמש ב'עונשים על פעילות טבעית'. עונש על פעילות חקר ('לא להיכנס', 'לא לגעת'), על התנהגות של פחד ספרטני ('אני אעזוב, אם תתנהג ככה'), על שגיאות — יוצר התנהגות מתחמקת-ממנעת ומורידה את הליבוז. הילד לומד לא כיצד העולם נעשה, אלא כיצד להימנע מכאב.

אבחון 'דרך האינטרנט' וטיפול עצמי. 'העמדת' אבחנות על ילדים, כמו ADHD, אוטיזם, הפרעת דיכאון, על יסוד סימפטומים שגרתיים מוביל לפאניקה ולסטיגמטיזציה, או, להפך, להתעלמות מבעיות אמיתיות הדורשות תיקון מקצועי. דיפרנציאליזציה — תהליך מסובך, הדורש נסיון קליני.

פריצה של גבולות תחת שם 'קרבתנות'. התעלמות מהצורך של הילד בפרטיות ('לא צריך שיהיו לו סודות ממני'), דיון ציבורי בבעיותיו, 'חיבוק' פיזי נגד רצונו — כל זה, שמצדיע 'זכות ההורות', פוגע בתחושת האוטונומיה והבטחון הבסיסית.

אלטרנטיבה: מה שהבדל בין גישה מקצועית לדילטנטית

הפסיכולוגיה המקצועית (התפתחותית, קלינית, משפחתית) מציעה פארדיגמה שונה באופן בסיסי:

תמיכה בהוכחות, ולא באינטואיציה. שימוש בנתונים של מחקרים לונגיטודינליים, ניורוביולוגיה, ידע על שלבי ההתפתחות הסנס
© elib.co.il

Permanent link to this publication: