24 בדצמבר לפי המסורת של הלותרנים והכנסיות הפרוטסטנטיות: בין המילה, השיר והמרקחה הביתי

הקדמה: הרפורמציה בערב חג המולד

הגישה לערב חג המולד (Heiliger Abend, ערב חג המולד) במסורות שיצאו מהרפורמציה (לותרנות, קלוויניזם/רפורמציה, אנגליקניזם, מתודיזם, בפטיזם וכד') נפתחה בפולמוס עם המסורת הקתולית ותחת השפעת עקרונות חשובים: עדיפות המילה האלוהית (sola Scriptura), פשטות הליטורגיה, התמקדות בקדושת המשפחה ובדתיות פנימית במקום דתיות חיצונית. זה לא הוביל לביטול החג, אלא למחשבה רדיקלית עליו, שבה הדמויות העיקריות היו לא הכומר בארון, אלא הכומר על הבמה, האורגן בחורים והאב בבית המשפחה ליד הארון הביתי.

המסורת הלותרנית: Christvesper ותרבות העץ הקדוש

הלותרנות, הקרובה ביותר לליטורגיקה הקתולית, יצרה את אחד המודלים המשפיעים ביותר.

Christvesper (ערב חג המולד): השירה העיקרית ב-24 בדצמבר נערכת ביום או בשעות הראשונות של הערב (לעיתים ב-16-17 השעות). זה לא מסה עד שעת הלילה, אלא ערב, עשיר במוסיקה ודרשה. קטע השיא - שירת שירי חג המולד (Weihnachtslieder) באור של שבעות. הדרשה מתמקדת בחריזולוגיה ובמתנה של חסד.

ליטורגיה ביתית (Hausandacht): לאחר או במקום השירה בכנסייה (במיוחד בלותרנות הסקנדינבית) נערך שירה ביתית. ראש המשפחה קורא את סיפור חג המולד מהבשורה על-ידי לוקאס (2:1-20), משירים (»Stille Nacht» מושר פה), מושם תפילות. זהו ייצוג של רעיון «כל הכהונה הכללית» - כל ראש משפחה הופך לכומר למשפחתו.

טקס תקיעת העץ: בגרמניה הלותרנית (אלזס, המאה ה-16-17) עץ חג המולד (Christbaum) קיבל את הסמנטיקה הפרוטסטנטית שלו כסמל עץ החיים הראייה וישו - אור העולם. תקיעת הנרות על העץ בערב חג המולד הפכה לטקס רקעי משפחתי, שהחליף רבים מהמנהגים הקתוליים.

עובדה מעניינת: השיר המפורסם «Stille Nacht» נוצר לראשונה ב-1818 בכנסיית סנט ניקולאוס באוברנדורף (אוסטריה) כחלק מהמסה של חג המולד, אך המוזיקה הפשוטה והלירית והטקסט, שמדגיש את החוויה האישית, התאימו באופן מושלם לאסתטיקה הפרוטסטנטית והתפשטו בעולם דרך הקהילות הפרוטסטנטיות.

המסורת הקלוויניסטית והרפורמטית: התמקדות אסכטית על המילה

הקלוויניזם, עם יחסו המזוהה לפסטיבילים הקתוליים והמנהגים החיצוניים, היה מתונה במקור.

היסטורית: ז'אן קלווין והפוריטנים באנגליה ובאמריקה דחו את חג המולד כלא ביבלי ועשיר באמונות. בסקוטלנד ובחלק מהמושבות של ניו אנגליה, הוא היה תחת איסור עד המאה ה-19.

המודרניות: היום, רבות מהכנסיות הרפורמטיות מקיימות שירה מיוחדת ב-24 בדצמבר, אך היא סטריקטית: דרשה ארוכה ומקיפה של הטקסט הרוחני של חג המולד, שירת פסוקים (בלי כלים) או גימנוסים מורשים. ההתמקדות - לא בחוויה של נס, אלא בהבנה התאולוגית של ההתגלות כחלק מתוכנית ההצלה של אלוהים. אין עודף גסטרונומי או דקורטיבי.

המסורת האנגליקנית: "מתוך תשעה שיעורים ושירים" עד ההתחייבות המלכותית

האנגליקניזם, כחצי-דרך, שמר על הרבה מהליטורגיה הקתולית, אך מילאה אותה בתוכן פרוטסטנטי.

שירה "תשעה שיעורים ושירים" (Nine Lessons and Carols): נפתחה ב-1880 בטורו והתפרסמה במקדש המלכותי בקיימברידג', השירה הזו הפכה לאובייקט תרבותי במשמעות עולמית. היא נערכת ביום או בערב 24 בדצמבר. קריאות (חלקים מהתורה עד לבשורה על-ידי יוחנן) מתחלפות בשירת גימנוסים ויצירות קוליות. זהו סיפור דרמטי, עולה, על-ידי מוזיקה שנושאת כמות חשיבות לא פחות מהמילה.

שירה עד שעת הלילה: בכנסיות רבות גם נערכת שירה עד שעת הלילה Midnight Communion / Eucharist — החגיגה האוחזת בכוחה של האוכל הקדוש.

ההתחייבות המלכותית: בבריטניה, טרגדיה רליגיות-ציבורית מיוחדת — ההתחייבות של המלך לאומה, שמשודרת ב-15:00 25 בדצמבר, אך הקלטתה נעשית לפני כן, מוסיפה נימה של הכנות קהילתית לערב חג המולד.

מסורות מתודיסטיות, בפטיסטיות ואבונג'ליסטיות: חגיגה קהילתית ו"ערב חג המולד"
בכנסיות החופשיות (free churches) ערב חג המולד הוא זמן של פעילות קהילתית והודעה.

תיאטרון חג המולד (Christmas Pageant): בערב 24 בדצמבר זהו שיא ההצגות התיאטרליות שמוכנות על-ידי חברי הכנסיה, בעיקר ילדים. זהו מחזה של סיפור חג המולד, לעיתים עם אלמנטים מודרניים. המטרה - לא רק להנעים את הקהילה, אלא גם למשוך סובבים לא-דתיים.

שירת שבעות (Candlelight Service): נערכת בשעות המאוחרות של הערב. קטע השיא - הרגע שבו בחשיכה מוחלטת נהציג נר אחד (סמל ישו), והמגיעים מדליקים את הנרות שלהם, מעבירים אור דרך השורות. זהו סמל חזק של אימוץ אישי והעברת "אור העולם". הדרשה נושאת נימה רגשנית, מציעה.

"ערב חג המולד" כזמן משפחתי: לאחר השירה, המשפחה חוזרת הביתה לפתיחת המתנות. המתנה היא סנטה-קלאוס (במסורת האנגלוסקסונית), שמשקף את האינטגרציה העמוקה של התרבות החילונית בחיי המשפחה של הקהילות האלה.

מאפיינים תאולוגיים ותרבותיים כלליים

הסימון של דעת המילה על-פני הטקס: העונג העיקרי - לא בהקדשת המתנות, אלא בהכרזת המילה ובתגובה של הקהילה בשיר.

העלאת המשפחה כ
© elib.co.il

Permanent link to this publication: