תרבות ואקלים: אנתרופולוגיה של הסביבה וגאודטרמיניזם

הקדמה: האקלים כארכיטקט של ציוויליזציות

היחס בין תרבות ואקלים הוא אחד הנושאים העתיקים והמדוברים ביותר באנתרופולוגיה, גאוגרפיה והיסטוריה. האקלים, שמוגדר כמשקל פוגע במשך זמן, הוא לא רק רקע, אלא גורם מעצב, שמעצב באופן עקיף, דרך הבסיס הכלכלי-חברתי, מוסדות חברתיים, סוג פסיכולוגי, מיתולוגיה ואמנות. אך חשוב להימנע מגאוגרפיות דטרמיניסטית ישירה (האקלים פותח כל), ולהכיר בכך שתרבות היא תגובה מורכבת לאתגרים של הסביבה, הכוללת הסתגלות טכנולוגית והתייצבות סמלית.

הבסיס הכלכלי: איך האקלים קובע את המבנה הכלכלי

האקלים מגדיר את לוח הגידול, יעילות החקלאות, נגישות המשאבים ודרכי התחבורה, שבתורם יוסיף להקים את הבסיס של המבנה החברתי.

ציוויליזציות נהריות (מסופוטמיה, מצרים, הודו, סין): האקלים החם-יבש או הסובטרופי עם שטפונות של נהרות גדולים הוביל לצורך בעבודות סכרים גדולות. זה דרש צירופה קשה של השלטון, יצירת ממשל רשמי והתפתחות מדעים מדויקים (אסטרונומיה, גאומטריה). נוצרה «המודל ההידראולי» של המדינה (לפי תיאוריית ק. ויטפוגל) עם שלטון דספוטי. תורת השמש והנהר הזורם הפכו לבסיס של הדת והמיתולוגיה.

ציוויליזציות ימיות (יוון העתיקה, פיניקיה, ונציה): האקלים הים-תיכוני עם חורף רך, אדמה סלעית ולא פורייה, אבל חופים מפוצלים, הפך את החקלאות ללא תקן, אך ימאות, סחר והתיישבות. זה סייע להתפתחות אינדיבידואליזם, יצירתיות, מוסדות פוליטיים דמוקרטיים (ביוון) וחוק פרטי מורכב. המיתולוגיה הייתה מאוכלסת במושיעים של ימאים ומטיילים.

אימפריות נוודיות של המרכז-מזרח (מהגנים עד למונגולים): האקלים הקשה-קונטיננטלי של המישורים האירואסייתיים, עם קיץ חם וחורף קר, הגדיר את המבנה החקלאי-עדרי. זה יצר תרבות שמבוססת על תנועה, תעוזה צבאית, היררכיה צבאית קשה ושימוש קנדרי במרחב. האמנות הייתה בעיקר ניידת (אורנמנות על כלי נשק, סוסים, רצפות), הדת רבות על שמאניזם או טנגריאניזם, הקשור בקבלת שמים והתופעות הטבע.

עובדה מעניינת: האנתרופולוג והגאוגרף ג'רד דיימונד הראה בספרו «אקדחים, חיידקים ופלדה» שהמסילה המזרח-מערבית של אירואסיה (אורך באותן קווי הרוחב) לעומת המסילה הצפון-דרומית של אמריקה ואפריקה, איפשרה להפיץ במהירות צמחים וחיות ביתיים (חיטה, חיכל, סוסים, פרות) בתנאי אקלים דומים. זה נתן לציוויליזציות האירואסיות יתרון טכנולוגי ודמוגרפי מכריע, שהכריע את תולדות ההיסטוריה העולמית.

הסוג הפסיכולוגי וההתנהגותי: «רוח האקלים»

האקלים משפיע על קצב החיים, התקשורת והפסיכולוגיה הקולקטיבית, שמשתקף בסטנדרטים תרבותיים.

«הסוג הצפוני» (סקנדינביה, רוסיה הצפונית): החורפים הארוכים והארוכים והקצרים דרשו תכנון, סבלנות, קולקטיביזם להישרדות. זה הוליד תרבויות עם רמת אמון חברתית גבוהה, נטייה לאינטרוורסיה ורפלקסיה עמוקה, שמשתקפים, למשל, במינימליזם הסקנדינבי ובספרות הפילוסופית הרוסית. חשוב הקולות הבית (ההיג'וג'ה בדנמרק) כמקלט מן השטיה החיצונית.

«הסוג הדרומי» (הים-תיכון, אמריקה הלטינית): האקלים החם עודד חיים ברחוב, תקשורת נוירולוגית, סייסה כהסתגלות לחום. זה גידל את האקסטרוורסיה, הקונטקסטואליות גבוהה של תקשורת, ערך של מרחב ציבורי (כיכרות, בתי קפה), יצירתיות בוהקה ורגשנות באמנות.

«הסוג האיי» (יפן, בריטניה): המחסור במשאבים, איום צונאמי או צורך במסחר ימי בתנאי בידוד יוצר תרבויות עם רמה גבוהה של ארגונים עצמיים, חוקים וטקסים, תחושה עמוקה של חוב, והתייחסות לפירוט (טקס התה היפני, ה"מנייר" האנגלי).

התייצבות סמלית: מיתולוגיה, חגים, אמנות

המחזורים האקלימיים הופכים לבסיס של מיתוסים קלנדריים וטקסים, המטרתם להבטיח פריון ונצחון על הכאוס.

המיתוס על האל המת והחוזר לחיים (אוסיריס, תמוז, דיוניס) קשור ישירות למחזור החקלאי: יבשות/חורף (מוות) → גשם/אביב (חידוש).

תרבות הרוסית: האקלים הקשה-קונטיננטלי עם החורף הארוך יצר אמביבלנטיות עמוקה ביחס לטבע: מצד אחד, פואטיזציה והקדשה (אם-ארץ-אם), מצד שני, פחד מהכוח הסתיימי שלה (סופות, קור). זה משתקף בפולקלור (אגדות על מורוזקו), בציור ("חורף" של ק. יונה) ובספרות (הסופות של פושקין).

אדריכלות: גגות רכים באזורים עם שלג גדול (שאלה של האלפים), קירות לבנים ורחובות צרים לחסוך בחום בערים הים-תיכוניות, בתים קלים מבמבוק על סולמות באזורי הטרופיקה של דרום-מזרח אסיה — כל אלה הם התאמות אקלימיות ישירות, שהפכו לסימנים תרבותיים.

האתגר הנוכחי: התחממות גלובלית

השינוי באקלים האנושי במאה ה-21 הופך לסוכן תרבותי (נושא של שינויים תרבותיים).

איום על המורשת התרבותית: עליית גובה הים מסכנת שטיפת ערים היסטוריות שגם על ח
© elib.co.il

Permanent link to this publication: