תמונת החורף, חג המולד והחנוכה אצל טוצ'ב: בין הקוסמוס והמסתורין

הקדמה: מחזור החורף כדרמה מטאפיזית

עבור פיודור איוואנוביץ' טוצ'ב, המשורר-פילוסוף ושיר התבונה העולמית, החורף והחגים הקשורים אליו — לא רק עונות שנה ותאריכים קלנדריים. אלה סמלים חשובים במערכת הנטורפילוסופית והדתית הייחודית שלו, שבה הטבע מוחלט, והאדם מעורב בדרמה קוסמית של הקיום. החורף אצל טוצ'ב — זמן טריוף של הכאוס והשינה, וחג המולד וחג החנוכה — רגעים של פריצה של ההתחלה האלוהית לתוך העולם הקפוא הזה, שלא חוסכים, אך, בכך, בטריוג'תיות הדו-משמעותית שלו.

תמונת החורף: "מכשפת החורף", "הכאוס" ו"הקיום החסר-עצם"

טוצ'ב רואה את החורף לא כמצב פסיבי של הטבע, אלא ככוח אקטיבי, דמוני, בעל רצון משלו ואסתטיקה.

החורף ככאוס קוסמי: בשיר "חסר-שינה" ("השעון היחיד מקולל באופן יחיד…") תמונת הנוף החורף בלילה הופכת לשער לכאוס המקורי. הקול המתינה של השעון — זהו רק קליפה דקה, מתחת לה שמעינו "קריאה" של מעמק חסר-גבול: "כמו שהים עוקף את כדור-הארץ, / חיים על-פני-הארץ מוקפים בשינה". לילה חורף — זמן שבו הגבולות בין העולם המאורגן והסטיה נמחקים.

המכשפה של החורף: ב"מכשפת החורף…" היער מכושף, נעשה "חולם מקסים". תמונה זו יפה, אבל ביופי שלה — יפיופי, חסר-חיים, שלמות. "הוא [היער] עומד, מכושף, — / לא מת ולא חי — / מחולם על-ידי חולם קסום, / כל-פסל על-ידי חטיף פוחלחן…". המצב "לא-חיות" — האינטואיציה הטוצ'בית המרכזית על החורף: זה לא מוות, אלא צורת קיום אחרת, "חסר-עצם" ועמום.

החורף כזמן של ייאוש פילוסופי: "מכוסה בחוסר-חיות…" — כאן החורף הופך לביטוי חיצוני של חלליות פנימית, "מצב של חול". הטבע והאדם רצים באותו טון של תשוקה אונטולוגית: "ובשיקול השקט, / כזה רכות-פנים, / שמתפשט על-ידי-שתיקה-כדור-ארץ, / על-ידי-שקט נזיל…".

בדרך כלל, החורף של טוצ'ב — ממלכת "רוח ההתניעה" (לפי ביטויו), כוח חזק שמסרב את החיים, התנועה, הצבעים, אבל מאשר את שלטונו דרך יופי על-טבעי, מעורר-חזות של קפאון.

חג המולד: בוריאציה כאתגר לכאוס

השיר "על חג המולד" ("לילה קדושה על-גבי-השמיים עלה…") — אחד המעטים של טוצ'ב, שמכוון ישירות לחג המולד. אבל גם כאן, טיעונו עמוק ודרמטי.

פולשנות של עולמות: בשורה הראשונה נקבעת ניגוד. "הלילה הקדוש" (חג המולד) נגד "היום העולמי", "הרועש" ו"המזויף". זה לא רק ניגוד בין קדושה ופולחן, אלא התנגשות של שני סדרי אונטולוגיה: אור בלתי-נפסק, נקי ואלוהי, ומהות חולה, סוערת.

מאבק על האדם: ההתגלות של ישו מתוארת כאירוע שמעזז את יסודות העולם החיה: "וכל-הארץ נקראה להיות עדה, / שנשמעה דיבור אלוהי מהשמים". אבל הרעיון המרכזי — בשורה האחרונה: "ובהגדרות הטבע, / נכתב בעצמו את האלוהות".

הכריזות הטוצ'בית: המשמעות של חג המולד לטוצ'ב — לא רק בלידת המשיח, אלא בחסימה המרובעת של האלוהות בתוך העולם החומרי, ב"הגדרות הטבע". זהו איחוד של שני ראשים, שנראו בלתי-מתאימים, של בורות אלוהית ושל בורות טבעית (הכאוס). חג המולד הופך לאתגר, שנזרק לתוך החולות של העולם, נסיון להניח עצים נצחי של רוח ב"עצם" החולה המקפא.

חנוכה ("בוא-האלוהים"): הופעת השלשה והקרח החנוכי

השיר "על בוא-האלוהים" ("ביום בוא-האלוהים…") מציג תמונה אחרת, אבל גם כן עמוקה.

טקס וסטיה: הפעולה קורת בזמן המוליד האירודני של החנוכה על-פני הנהר. טוצ'ב משלב במאורגן ("הירדן בחורף") עם הכוח העצום של הסטיה החורפית: "בפארק הקפוא, כמו שמבריקים הצלבים / הקרח הבוהק על-ידי-הגדר… / והכחול של-השמים פקד על-ידי-הלזור / כמו-צלע-חם-מקורר, נקי-כזה".

סמליות של הקרח: הקרח החנוכי — לא רק רע אויב, אלא סמל של נקיון. הוא סמל של נקיון מוחלט, של נקיון, שמוכן לקבל הקדשה. "ובקשת-האש הנקייה, / נוצץ השמש הזהבה… / ועל-הארץ, כמו-בשמיים, כל-זה מאור…". כאן אין מאבק, כמו בשיר החג המולד. יש הופעה טולסטה (בוא-האלוהים), שבה הסטיה (החורף, המים, האוויר) לא נדחית, אלא משתנה, נהפך לכלי שקיף לאור אלוהי. המים החנוכיים, המקודשים בתוך הפיצ'ה הקפואה, — הדימוי הטוצ'בי המושלם: הכאוס החולה, שהפך לקדושה.

תפיסה תלמודית: השיר מלא בדימויים של שלושיות: "הקשת-הנקייה" (האב), "השמש הזהבה" (הבן) ואולי האור עצמו, המפוזר בכל מקום (הרוח). בוא-האלוהים אצל טוצ'ב — זהו הופעה לא רק של ישו, אלא של השלשה כולה לעולם דרך הסטיה המשונה.

עובדה מעניינת: הדואליזם הפילוסופי של טוצ'ב (מאבק בין היום והלילה, בין הכאוס והקוסמוס, בין הצפון והדרום) משתקף ישירות בתפיסתו את הלוח השנתי. אם לרוב האנשים חגי החורף — חגים נחמדים, "ביתיים", אז לטוצ'ב הם הופכים למגרש של מאבק מטאפיזי. חג המולד שלו קרוב יותר למלחמת האור והחשכה של מילטון, מאשר לסצנה הסגנונית של פושקין.

סינטזה: מחזור החורף כדרך הנשמה

ביחד, שלושת הדימויים יוצרים מחזור דתי-ח
© elib.co.il

Permanent link to this publication: