רעיון שכל שני אנשים על פני האדמה מופרדים רק בכמה קשרים חברתיים ידוע כתיאוריה "ששת המחץ". זו תפיסה ששורשה עמוק בתרבות ההמונית, ויש לה בסיס מדעי חזק והיסטוריה ארוכה של מחקרים. היסוד שלה הושקע לא על-ידי סוציולוגים, אלא על-ידי הסופר ההונגרי פרידש קרינטי, שבסיפור "קשרי השרשרת" שפרסם ב-1929, העלה השערה שכל שני אנשים על פני הפלנטה מחוברים בשרשרת של לא יותר מחמישה מתווכים. ההיפותזה האומנותית הזו נתנה השראה למדענים למחקרים מסיביים.

הניסוי של סטנלי מילגרם: עולם קטן בקופסאות

ב-1967, הפסיכולוג האמריקאי סטנלי מילגרם ניסה לבדוק את התיאוריה באופן מעשי. בניסוי המפורסם שלו, הוא שלח כתובות לתושבי העיר אומהה בארצות הברית, בבקשה להעביר אותן למסחרן בורסה בבוסטון. השלוח היה צריך להעביר את הקופסאות דרך חבר אישי, שהוא חשב ש"קרוב" יותר ליעד. רק מעט מהכתובות הגיעו ליעד, אך התוצאה המרכזית הייתה מספר ההעברות הממוצע — הוא היה כ-5-6. הניסוי הזה יצר את הביטוי "ששת רמות של הפרדה", למרות ששיטתו של מילגרם התקשרה באופן חוזר וברחב לטעויות סטטיסטיות ולחוסר ייצוגיות.

התפתחות התיאוריה בעידן הדיגיטלי

עם הופעת האינטרנט והרשתות החברתיות, הופיעה למדענים הזדמנות חדשה לבדוק את ההיפותזה על ידי ניתוח גדול של נתונים אמיתיים. ב-2008, חוקרים במיקרוסופט, שניתחו יותר מ-250 מיליארד מסרים מיידיים שהועברו בין 240 מיליון משתמשים, הראו שהמרחק הממוצע בין שני משתמשים בשירות שלהם הוא 6.6 צעדים. מחקר אחר, שנערך על נתוני רשת החברתית Facebook, הראה קשרים צמודים יותר: ב-2016, המרחק הממוצע בין המשתמשים היה רק 3.57 צעדים. המספרים האלה מראים שהפלטפורמות הדיגיטליות, שמשמשות כקטליזטור חברתי גלובלי, לא האשימו, אלא הפריכו את התיאוריה הקלאסית, והראו שהעולם הפך "קטן" יותר ממה שהוא נחשב.

הביקורת והמגבלות של היפותזת החיבור הגלובלי

למרות ההוכחות המשכנעות, תיאוריה "ששת המחץ" נתקלת בביקורת חמורה. המגבלה העיקרית היא שהיא מודדת את האפשרות להקמת קשר, ולא את ההסתברות או איכותו. הרשתות החברתיות אינם אחידות: הם מורכבים מקבוצות קרובות (משפחות, קבוצות עבודה), מחוברים בקשרים חלשים אבל מספריים. ה"קשרים חלשים" הללו, כפי שהראה הסוציולוג מארק גרנובטר, הם לעיתים קרובות הגשרים בין קהילות מבודדות. אך ישנם קבוצות מבודדות באמת — שבטים בג'ונגל האמזונס או תושבי יישובים ארקטיים מרוחקים, שהכניסה שלהם לרשת הגלובלית דורשת יותר מספר מתווכים, אם זה בכלל אפשרי.

ההשפעה הפילוסופית והתרבותית של התפיסה

המשמעות הפילוסופית של התיאוריה יוצאת הרבה מעבר לסוציולוגיה. היא מציעה מטאפורה חזקה של אחדות האנושות, שמדמה את הרשת הבלתי נראית שמחברת את כל האנשים, ללא קשר לתרבות, אומה או מעמד חברתי. הרעיון הזה הניע ליצירת מספר רב של יצירות אמנות, המפורסם שבהן הוא המחזה של ג'ון גואר "ששת רמות של הפרדה" והסרט הקולנוע הנושא אותו. התפיסה הזו היא גם בבסיס המשחק הפופולרי "ששת המחץ עד קווין בייקון", שבו השחקנים צריכים לחבור לכוכב קולנוע כלשהו דרך סרטים משותפים. בכך, התיאוריה עברה מהיפותזה מדעית לתופעה תרבותית, המדגישה את החיבור הבסיסי של העולם המודרני.

Permanent link to this publication: