תוכניות הירושה של אטاتורך בטורקיה של המאה ה-21

הקדמה: טבע דו-משמעי של הקמליזם

הירושה של מוסטפה קמאל אטטורך (1881-1938), המייסד של הרפובליקה הטורקית המודרנית, מייצגת תופעה ייחודית בהיסטוריה הפוליטית של המאה ה-20. ששת העקרונות הבסיסיים של הקמליזם — רפובליקניזם, נאציונליזם, עם, אתאטיזם (סקולריזם) ורבותנות — יצרו את המטריצה האידיאולוגית של המדינה הטורקית. אולם, בתחילת המאה ה-21, הירושה הזו חווה חקירה מסיבית, מה שעושה את הניתוח של ההסתכלות עליה חשוב באופן מכריע להבנת העתיד לא רק של טורקיה, אלא גם של האזור כולו.

ההקשר ההיסטורי והמהות של הרפורמות

אטטורך ישם בידיו מפעל של רפורמות מודרניות בלתי נסבל מבחינת גודלן ומהירותן, שנועדו להפוך את המורשת העות'מאנית למדינה לאומית בדמות אירופית. השינויים המפתח כללו:

פוליטי-משפטי: ביטול הסולטנות (1922) והח'ליפות (1924), אימוץ הקוד האזרחי (1926) לפי המודל השוויצרי.

סוציו-תרבותי: החלפת האלפבית הערבי באלפבית הלטיני (1928), הענקת זכות בחירה לנשים (1934), שמתקדמת על רבות מהמדינות האירופאיות, איסור סמליות דתית בחלק הציבורי.

אידיאולוגי: הקמת זהות לאומית חדשה, שמבוססת על המרכיב האתני של הטורקים וההיסטוריה הפרה-איסלאמית של אנטוליה (תיאוריית "שפת השמש" ו"ההיסטוריה הטורקית").

עובדה מעניינת: רפורמת השפה הובילה לשבר דורוני ייחודי: כבר בשנות ה-30 של המאה ה-20, הצעירים לא יכלו לקרוא טקסטים שיצאו לאור עשור קודם לכן. זה היה אקט מכוון של "שבר מואץ" עם העבר העות'מאני.

אתגרים מערכתיים לקמליזם בעולם המודרני

שינוי דמוגרפי וחברתי. האורבניזציה וגידול של שכבת מעמד הביניים הדתיים, בעיקר באנטוליה העמוקה, יצרו ביקוש מסיבי לסקירה מחדש של הלאוצריזם הקשה. שכבה חדשה זו ראתה את הסקולריזם הקמליסטי לא כנייטרלי, אלא כשליטה מדינית על הדת ודיסקרימינציה נגד מוסלמים שמקיימים. סמל למחאה זו היה המאבק הממושך סביב הזכות של נשים ללבוש חיג'אב באוניברסיטאות ומוסדות ציבוריים, שהסתיים בהתירוייתו על ידי המפלגה הרציונלית-דמוקרטית (AKP).

השאלה הקורדית. הנאציונליזם האתני של הקמליזם, שנכנס להכחשת הקיום העצמאי של הקורדים והנהיג מדיניות אסימילציה ("טורקים ההרים"), נתקל בגידול של התנועה הלאומית הקורדית. זה דחף את המדינה הטורקית לחפש מודלים חדשים, יותר גמישים, שמאפשרים רב-תרבותיות, מה שנוגד באופן ישיר לפירוש הקשה של עקרון "הנאציונליזם".

שינוי גאופוליטי. עזיבת הדוקטרינה "שלום בארץ, שלום בעולם" והעמדה ההגנתית הפסיבית למדיניות חוץ פעילה של "האימפריה העות'מאנית החדשה", במיוחד בתקופת רג'פט ט. ארדוגאן, משנה את תפקידה של טורקיה. שאיפותיה כמנהיג אזורי ושחקן עצמאי דורשות בסיס אידיאולוגי חדש, ששונה מהקמליזם המכוון למערב.

משבר מערכתי. הסמכות של המוסדות האליטים — הצבא, המערכת המשפטית והאוניברסיטאות — שהחשיבו את עצמם כמעטים של חסות הרפוב�יקה החילונית, השתנתה באופן דרמטי בשנות ה-2010, בעקבות ההפיכה הכושלת 2016, ששם את המוסדות האלה תחת שליטה ציבורית קפדנית.

עתיד הירושה: התאמה או דחייה?

ההסתכלות על הירושה של אטטורך אינה נמצאת בבחירה בין שמירה ודחייה, אלא בתהליך של שינוי והתאמה עמוק.

עקרון הלאוצריזם מתפתח ממודל "פעיל" קשה (הפלת הדת מהחלק הציבורי) ל"פסיבי" יותר (המדינה כשופט נייטרלי בין הדתות). אולם, קידום נקודת הראות כזו הוא בלתי אפשרי כתוצאה מהשורשים העמוקים של הרעיון החילוני בחלק גדול מהחברה, בעיקר באליטות המעמד הביניים ובמוסדות הצבאיים.

הנאציונליזם מתעשר בהדרגה. יש בקשה לזהות לאומית יותר כוללת, שעשויה לאינטגרציה של הקורדים וקבוצות מיעוט אחרות, בעוד שהנצחת המעמד הטורקי תמשיך. באופן מפתיע, הרטוריקה של גדולתה של טורקיה, שמשמשת את ההנהגה הנוכחית, ממשיכה להנחיל תכונות רבות של הנאציונליזם הקמליסטי, תוך תפיסתן בסמליקה העות'מאנית החדשה.

הירושה המערכתית (המדינה היחידה, המערכת הרפובליקנית) נשארת בלתי ניתנת לשינוי. אפילו המבקרים הרדיקליים ביותר של אטטורך לא מציעים לשחזר את הח'ליפות או הסולטנות. היסודות של המדיניות, שנוצרו על ידו, נתפסים כמעשה.

דוגמה חשובה: אפילו בתחום החינוך הדתי, ניכר ההשפעה של הקמליזם. ניהול הדת (Diyanet), שנוסד על ידי אטטורך כדי לשלוט על האיסלאם, לא נאבד, אלא הפך לכלי מדיני חזק לפרוש "האיסלאם הנכון", הנאמן למדינה.

סיום: הירושה כשדה לחימה

הירושה של אטטורך כבר לא היא דוגמה סקרנית, קבועה, והפכה לשדה למאבק פוליטי ותרבותי חריף. פרספקטיבותיה תלויות בתוצאה של מספר תהליכים בסיסיים:

יכולתה של החברה הטורקית לפתח חוזה חברתי חדש, שמאזן בין ערכים חילוניים ודתיים-קונסרבטיביים.

הצלחתה לפתור את השאלה הקורדית בתוך המדינה היחידה.

בחירה גאופוליטית של טורקיה בין הכוונה למערב ולתפקיד עצמאי.

יציבות כלכלית, שהיא הבסיס לכל
© elib.co.il

Permanent link to this publication: