יהונתן שמלב בעניין יום הקדוש ניקולאי: נס ילדות והתחלת השמחה של חג המולד

הקדמה: "ניקולאי החורף" כפרולוג לחג המולד

ביקום האומנותי של יהונתן שמלב, המורכב באפוס האוטוביוגרפי "הקיץ הבורא" (1927–1948), יום הזיכרון של הקדוש ניקולאי הקדוש (19 בדצמבר לפי השנה העתיקה, 6 בדצמבר לפי השנה החדשה — "ניקולאי החורף") מקום מיוחד וחשוב, אסטרטגי, בתוך תקופת חג המולד. הוא לא רק אחד מחגים השנתיים, אלא פורטל סודי, המשך הראשון והבולט בתקופת חג המולד, אירוע שעבור הילד (ודרך הילד — גם עבור הקורא) הופך לכניסה לעולם הנס, החמלה והנוכחות החיה של הקדוש בחיי היומיום.

ההקשר ב"הקיץ הבורא": מבנה הציפייה

"ניקולאי החורף" בספר פותח את החלק "חגים", המקדים את חג המולד. רצף זה מלא סמליות: הקדוש ניקולאי, המוכר כ"עוזר מהיר" וסמל לדוד הקדוש, מכין דוכן רוחני ורגשי להגעתו לעולם של הבשורה. הוא — טוב, חזק וקרוב, שמלמד את הילד להאמין בחלקה בלתי נראית אבל ישירה של הכוחות השמיימיים בעניינים הארציים.

הדמות של הקדוש: לא איקונה, אלא נותן-הכרח

ב"הקיץ הבורא" של שמלב, הקדוש ניקולאי מוצג כאיש חי, דמות מלאת חיים בחיי המשפחה והעיר.

הנותן-הכרח האישי של הילד ואן: מהשורות הראשונות של הפרק נוצרת מוטיב קשר אישי: "ולי — הניקולאי שלי…". הילד חש כי הוא נותן-הכרח מיוחד, אליו ניתן להפנות בכל בקשה ילדותית.

הקדוש "הכלכלי": שמלב מתאר בפירוט, איך דמותו של ניקולאי הקדוש משולבת במבנה הכלכלי והחברתי של מוסקבה העתיקה. על ניקולאי נחתמו עסקאות, נפרשו חובות ("השילול הניקולאי") ונשכרה שכירה. הקדוש משמש כגרנטור של נכונות וצדק בעניינים העסקיים. הורקין מסביר לילד: "ניקולאי — עזרה לכל עניין… ולכן נקבע לו חג — ניקולאי-הנותן-חסד".

הקדוש המוסקבי: הפעולה מתמקדת סביב כנסיית ניקולאוס-היוונים על רח' ניקולאי (ליד קינגדום), שבה שומרים על תמונה מכובדת של הקדוש. הנסיעה לשם — מסע ל"מוסקבה האחרת", עולם של סוחרים, רכיבים, פולחנים. שמלב יוצר תחושה שכל העיר חיה בתנועת החג של נותן-הכרח השמיימי שלה.

שיא הפרק: נס "מניקולאי"

האירוע המרכזי — הקיום של רצון ילדותי. הילד ואן, ששמע על נסים של הקדוש, בפשטות הלב, מבקש מהתמונה… "למה שהקור" לא יהיה "רע". והתפילה שלו "מתגשמת" באופן נפלא: הקור, באמת, מתחיל להתחזק. לבוגר, זה עשוי להיות צירוף מקרים, אבל לילד — נס ברור ושמח, שמאשר את ישירות האמונה. הרגע הזה קריטי: שמלב מראה, שהאמונה נוצרת לא מתוך דוגמטיקה, אלא מתוך חוויה אישית, כמעט חוגגית, של חסד נסים של הכוחות השמיימיים. נס — לא גדול ועולמי, אלא קטן, ביתי, שמתאים להבנה של הילד.

מוטיבים סמליים ודמויות

אור ואש: הפרק מלא בדמויות אור: מאורות בנרות האיקונות והנרות עד לפנים "ורודות" מהקור והשלג המואר. זהו אור של שמחה ותקווה, שנושא עימו את החג.

הקור: לא כח עוין, אלא חלק מהעולם השמיימי, שניתן ל"בקש" דרך הקדוש. הקור כאן — סמל למבחן, שניתן להתגבר עליו באמונה.

העוגה "ניקולאי": מנה המצווה — עוגה גדולה עם תמונת צלב, שמשמשת בכל בית וחלקה ממנה ניתן לעניים. זהו סמל של אחדות המשפחה וחמלה, "הארוחה הקדושה", שמאחדת את כולם בחג.

הקולות של מוסקבה: שמלב מעביר בצורה מושלמת את צליל החג — צלילי הצליל "סורוקה סורוקה", צלילי הסוללים, קריאות המסחרים ("ניקולאי על הסיב") — קידוחי הסיב, הדיבור המיוחד של הרכיבים והפולחנים. הקדוש שומע את הרעש הכללי של התפילה וההתרגשות.

משמעות תאולוגית ואנתרופולוגית
תיאור החג ב"הקיץ הבורא" של שמלב — תאולוגיה עמוקה בצורת שפה אומנותית.

הקדוש כגשר בין אלוהים לאדם: ניקולאי הנותן-הכרח מוצג כמתווך נגיש ומובן לילדים, דרכו נחות החסד האלוהי לעולם החיים הפשוטים.

הקדשת היומיום: כל החיים — מחישובים מסחריים עד להכנת העוגה — מקודשים על ידי זיכרון הקדוש. האמונה מתגלה לא כמסגרת עצמאית, אלא כבסיס של כל מבנה החיים.

פדגוגיה של האמונה: החג הופך ללימוד חי של חמלה (הצעת נדבה), אמון (תפילה ומילוי התפילה) וקהילה (אחדות של כל מעמדות בבית הכנסת).

ההקשר ההיסטורי-תרבותי

שמלב הקליט את המסורת המוסקבית-הקופטית-העירונית של החג "ניקולאי החורף", שאחרי המהפכה נאבדה כמעט לגמרי. תיאורו — תיעוד אתנוגרפי והיסטורי בלתי-ישג, ששומר:

המאפיינים של הדת המוסקבית של פני המהפכה.

הטקסים הקשורים בחג (ביקור בכנסיות מסוימות, המסחר ה"ניקולאי").

השפה והסוגה של דמויות העידן העבר.

סיום: הצעד הראשון ב"הקיץ הבורא"

הפרק על ניקולאי החורף של שמלב — שירה קטנה, שבה מופיעות כל תכונות היצירה שלו: ההתעשרות של העולם החומרי, נקודת המבט של הילד כמקור אמיתי, השילוב של תאולוגיה גבוהה ותיאור חיים, הנספחות לשלמות החיים הלאומיים.

יום הקדוש ניקולאי הופך לסמל של ההתחלה הטובה, החמלה והנס של העולם. על פי חג זה, הגיבור (ואיתו הקורא) מתפתח פנימית להכנה לנס גדול יותר — חג המול
© elib.co.il

Permanent link to this publication: