שנה חדשה בהיסטוריה ותרבות המוסלמית הקדמה: שני לוחות שנה ושני חגיגות שנה המושג "שנה חדשה" בתרבות המוסלמית הוא מורכב ומרובד, משום שבתוכה חיים שני מעגלי תיקונים עיקריים: הלוני היג'רי (דתי) והסולארי (בין היתר, הלוח האיראני "היג'רי של השמש" ומערכות מקומיות אחרות). חשוב לציין שלא אחד מהם קשור למסורת חגיגית שדומה לחגיגות השנה החדשה החילונית 1 בינואר או לנורוז, שיש לו שורשים עתיקים. השנה החדשה הדתית לפי הלוח הלוני (1 מוחרם) היא תאריך היסטורי חשוב, אבל לא חג דתי במובן השארית. המשמעות שלו נוצרה היסטורית ומקבלת תפיסה מעורפלת בזרמים שונים של האסלאם. הלוח הלוני ויום ההיג'רה: זיכרון, ולא חג הלוח האיסלאמי מתחיל מההיג'רה — הנדידה של הנביא מוחמד והמוסלמים הראשונים ממכה למדינה בשנת 622 לספירה. התחלת השנה - 1 בחודש מוחרם. היום (ערבית: "ראס אל-סונה" - "ראש השנה") לא נקבע לפעולות טקסיות, תפילות או מסיבות חגיגיות לפי בתי המשפט הסונים. מעמדו הוא בעיקר יום זיכרון היסטורי ומחשבות טובות. ביום זה המוסלמים יכולים לזכור את האירוע הגדול של ההיג'רה, שהקים את הקהילה האיסלמית (אומה), ולבלות את הזמן בטוב לב. אבל זה לא נחשב חג (עיד), כמו שהם נחשבים רק בעיד אורזה-ביירם ועיד קורבן-ביירם. עובדה מעניינת: הלוח נכנס לחיים על ידי הח'ליף עומר אבן אל-ח'טטב (634-644) כרפורמה מנהלית לאוניפיקציה של תאריכים באימפריה המתפשטת במהירות. בחירת ההיג'רה כנקודת ההתחלה מדגישה את המשמעותה המפתח שלה כנקודת ההפיכה של האסלאם מקבוצה נדונה לארגון פוליטי עצמאי. מוטיב האבל: עשרת ימי המוחרם בשיעים לשיעים, עשרת ימי המוחרם, ובמיוחד היום העשירי (עשורה), מלאים באבל עמוק. אלה הם ימי זיכרון למות המושיע הראשון של הנביא - חוסיין בן 'עלי בן עבדאללה בקרב קרבלה (680). כך, התחלת השנה בקהילה השיעית מצובעת לא בשמחה של חידוש, אלא בייאוש ובבכי. מתקיימות הליכות אבל (טאז'יה), נקראות תפילות זיכרון (מרסיה). בהקשר זה, 1 מוחרם הופך לפתח של אבל, ולא לחג. זהו דוגמה ייחודית, שבה חג השנה החדשה קשור לא לחיים, אלא לזיכרון המוות ההרוגני, ויוצר זהות קולקטיבית דרך הסוחבות למות. נורוז: חג שנה עתיק והאסלמיזציה שלו "חג השנה החדשה" החזק יותר והמקובל יותר ברבות מהתרבויות המוסלמיות הוא נורוז (פרסית "נורוז" - "יום חדש"). זה חג של שוויון האורחות ב-20 או 21 במרץ. הוא מקורו בזוראסטריאנית ומסמל חידוש הטבע, חגיגה של החיים והאור. אחרי הכיבושים הערביים, נורוז, למרות הדחייה הראשונית של חלק מהמוסדרים כ"מקורבן" (מקורבן), הפך להיות חלק בלתי נפרד מהתרבות של העמים האיראניים, הטורקיים ורבים מהעמים המקומיים במרכז אסיה. הם הצליחו להסתגל, בקישורו עם תוכניות איסלאמיות. כך, במסורת הסופית, נורוז הפך למזוהה עם הרגע שבו הנביא 'עלי הפך ליורשו של מוחמד, או עם יום השיוויון העולמי. טקסי נורוז (נקיה בית, קפיצה על שריפות, הכנת מזון טקסי "סומלק" מחיטה מגודלת, חגיגות עשירות עם "חאפט-סין" - שבעה חפצים שמסמלים שגשוג) הם בעלי נימה אומנותית ותרבותית עממית ומשתמרים עד היום באיראן, אזרבייג'ן, טאג'יקיסטן, אוזבקיסטן, אפגניסטן, בין הקורדים ועמים אחרים. עובדה מעניינת: במלוכה של ח'ליפי העבאסים בבגדאד, החל מהמאות ה-8-9, חגיגת נורוז הייתה אירוע מדיני פאר עם הענקת מתנות לח'ליף (נורוזיה), שמציגה את הגמישות של התרבות האיסלאמית בהתאמתה למסורות המקומיות. העת החדשה: בין איסור דתי ומסורת תרבותית בעולם המוסלמי המודרני, היחס ל"שנה חדשה" מפולג ותלוי בפרשנות חוקי האיסלאם ובמידת ההשפעה של הגלובליזציה. 1 בינואר החילוני: במדינות החילוניות או המתונות (טורקיה, טוניס, מדינות מרכז אסיה, חלק ממצרים) חגיגת השנה החדשה החילונית לפי הלוח היוליאני היא דבר שכיח. היא נלווה לעתים קרובות באטריבוטים שנלקחו מתרבות המערב: עצים (שמקובלים כסמלי חורף, ולא בהכרח נוצריים), סנטה קלאוס, זיקוקים ומסיבות. רבים מהמוסדרים מגנים על כך כ"חיקוי" (טקפיר) למסורות הלא-מוסלמיות וכחג שאין לו יסוד באיסלאם. נורוז מסורתי: באיראן ובמרכז אסיה, נורוז נשאר החג הקלנדרי העיקרי של השנה, יום חופשה רשמי וסמל של תרבות הלאום. הוא שומר על נימה משפחתית-קהילתית, בניגוד לחגיגות האיסלמיות ול-1 בינואר הגלובלי. עמדה קשיחה: בסעודיה ובמדינות אחרות, בהן שולט הזרם הסאלאפי, חגיגת כל חג שנה (בין היתר 1 מוחרם, חוץ מיום הזיכרון, ולא פחות מנורוז או 1 בינואר) נגנזת או נאסרת כ"ביד'ה" (חדשנות), שמובילה לנטישה של "האיסלאם הטהור". ההדגשה היא על כך שלמוסלמים יש רק שני חגיגות מושרעות (עיד). סיכום: השנה כהיסטוריה וטבע כך, "שנה חדשה" בהקשר מוסלמי אינה פעילות מאוחדת, אלא שדה לחיכוך בין מספר כוחות: זיכרון היסטורי-דתי (על ההיג'רה וקרבלה), שורשים קדומים, תרבותיים (נורוז), השפעות חילוניות גלובליות (1 בינואר) ועמדה אורטודוקסית שמדחה הכל, חוץ משני העידים הקנוניים. היחס אליה קובע מה חשוב יותר לקהילה המסוימת: עקיבה על הדוגמה של הנביא, שמרות על הקודים ה
© elib.co.il

Permanent link to this publication:

https://elib.co.il/m/articles/view/שנה-חדשה-בהיסטוריה-ותרבות-האיסלאם