השוער — הקו האחרון של ההגנה. הטעות שלו נראית לכולם. ההצלה שלו נזכרת לאורך זמן. תפקיד השוער הוא ייחודי: הוא משחק בידיים, לובש שמלה אחרת, לעתים קרובות לבד בשטח העונשין שלו. אנחנו מספרים על הפסיכולוגיה, הטכניקה והמיתולוגיות של מקצוע השוערים.

מאפייני התפקיד

השוער הוא היחיד שיכול לגעת בכדור בידיים (בשטח העונשין שלו). אך זה גם האשמה שלו: אם הוא יטעה ביד, יהיה פנדל. הוא חייב להיות אמיץ (לקפוץ לרגליים, לתפוס את הכדור בנפילה). יש לו ציוד הגנה (כפפות, קרסולות, כיסויים). הוא תמיד במתח (90 דקות ללא זכות לטעות). הוא נשנה לעיתים קרובות בסוף המשחק (כדי להאריך את הזמן). השוער נהיה לעיתים קרובות קפטן (לב יאשין, מנואל נויאר).

פסיכולוגיה של השוער

יכולת לשכוח טעויות. פסחת — שכח, אל תניח לזה לשבור אותך. תשומת-לב. לא ניתן להתנתק לשניה (אפילו כשהכדור בשערים של היריב). ביטחון. התנודות מועברות להגנה, הם מתחילים לפאניק. רוגע. השוער לא צריך לצעוק על ההגנה, אך צריך להנהיג. יכולת לשאת בלחץ. אם להחטיא פנדל, 90% מההצלחה — פסיכולוגיה.

השוערים לעיתים קרובות מקסימים (זה מנגנון הגנה).

טכניקה של השוער

תפיסת הכדור: ביציאה (בקפיצה), נמוך (בנפילה), במקום (על החזה). חבטה: כף יד (ביציאה), יד (בקפיצה). משחק ברגליים: עבור, הכנסה, תפיסה. בחירת מיקום: מרחק מהשער, זווית ירי. משחק ביציאה: תפיסת זריקות, זווית. בכדורגל המודרני השוער חייב להיות מסוגל לשחק ברגליים (כמו שחקן שדה). דוגמה: נויאר, אדרסון.

שוערים מפורסמים

לב יאשין (ברית-המועצות) — השוער היחיד שקיבל «כדור הזהב». ידוע בסווטר השחור שלו («הנמרה השחורה»). ג'נלואידג'י בופון (איטליה) — שיחק עד גיל 45. מנואל נויאר (גרמניה) — שינה את תפקיד השוער (הפך ל«ליברו»). איקר קסילאס (ספרד) — לגנדה של «ריאל» והנבחרת. פטר צ'ח (צ'כיה) — ידוע בכובע שאחרי פציעת הראש.

ברוסיה: רינאט דסאב, איגור אקינפייב.

איך להפוך לשוער

כדאי להתחיל בגיל 8-10 (כשהקואורדינציה מפותחת). דרושים: אמיץ (לא לפחד מהכדור ומהמכה), תגובה מהירה, קפיצה טובה. ללמוד את הטכניקה של תפיסת הכדור, חבטה. לצפות בשיעורים. לא לפחד להפסיד. שוער — 50% כשרון, 50% תרגילים.

עצה: שחקו בפוטזל (שם השוער נכנס למשחק לעיתים קרובות).

Permanent link to this publication: