רעיון של שלום בתיאולוגיה של חג המולד: התמוססות כשחזור של ההתקיימות

הקדמה: שלום כאירוע אונטולוגי

בתיאולוגיה הנוצרית חג המולד (התמוססות) מייצג לא רק חג להולדת המייסד של הדת, אלא אירוע אונטולוגי יסודי של שלום. הכוונה אינה להתייחס לפתרון קונפליקט פרטי, פסיכולוגי או חברתי, אלא לשחזור הקשר שנשבר בין הבורא ליצירה, בין השמים לארץ, בין האדם לאלוהים. שלום (יוונית: καταλλαγή — καταλραγ, באופן מילולי: "מרכוב", "שחזור קשרים"), בתקציב זה, היא התוצאה של כניסתו של האלוהים למרחב ההשלכה והסבל של האדם, כדי לרפא ולשחזר אותו לעצמו.

יסודות תיאולוגיים: השברה וההתגברות עליה

אנתרופולוגיה הנוצרית הקלאסית יוצאת מהתפיסה של חטא קדמוני (או שבירה קיומית), שהוביל ל:

השלכה מהאל (אובדן של תקשורת ישירה).

החלקה בין אנשים (תולדות של קיין ואבל).

חוסר הרמוניה עם הטבע (אובדן המתארגן הגנאזי).

חג המולד, כאקט של התמוססות, הוא הצעד הראשון והנחוץ לריפוי של שבירה זו. האל לא שולח רק מסר של שלום ממרחק — הוא עצמו הופך ל"מתווך" (1 תימות 2:5), נכנס לתוך העומס של הקיום האנושי. הקדוש אפנסיוס הגדול (המאה ה-4) סיכם את המחשבה הזאת בצורה אפוריסטית: "האל הפך לאדם, כדי שהאדם יהיה אל". התמוססות היא ההתחלה של התהליך של התאולוגיזציה (theosis), כלומר שחזור הדמיון האבוד והאחדות.

הכריזולוגיה של שלום: גשר על המצוק

הלוגוס שהתמוסס, ישו הנוצר, באירועות חג המולד, נוטה כ"גשר חי" בין שתי הטבעות.

שלמות האלוהות והשלמות האנושית: בתינוק ישו, לפי הדוגמה של ההלידון, שתי הטבעות — האלוהית והאנושית — מחוברות בלא שילוב, בלא ניתוק, בלא נפילה, בלא שינוי. תנאי האונטולוגי של האפשרות לשלום, שרק זה, שהוא אל נכון ואדם נכון, יכול לחבר את האדם עם האל. הירחוקים הרואים את הבורא, ששוכב במזרקות, הוא סמל של שלום כל היצור.

קנוסיס (התנהגות של צניעות) כשיטה של שלום: האפוסטול פאולוס במכתב לפיליפיות (2:6-7) מתאר את מנגנון השלום: ישו, "כמו שהוא צורת האל… התנהג צניעות, נעשה דמות של אדם, נהיה דומה לאנשים". האל רק משלום את העולם עם עצמו לא בכוח ובכפייה, אלא בכניסה רצונית, בקבלת כל העומס החלשות האנושית (חוסר יכולת של תינוק, עוני, תלות), שהיא הדרך לשלום "מלמעלה-למטה", דרך ההזדהות עם אלה שהם מושלכים.

מדידה אסכטולוגית: שלום על כדור הארץ ובאנשים

השיר המלאכי בליל חג המולד — "תהילה בשמים אלוהים, ושלום על כדור הארץ, באנשים רצון" (לוקאס 2:14) — הוא הכרזה ישירה על נושא השלום.

שלום על כדור הארץ (εἰρήνη εἰπὶ γῆς): זה לא רק העדר מלחמה, אלא מצב "שלום" (שלום) — שלמות, הרמוניה, שגשוג, הנובע מהחידוש של היחסים עם האל. זה שלום בין השמים והארץ, ש"משלמים" באישיותו של ישו.

רצון (εὐδοκία) באנשים (ἐν ἀνθρώποις εὐδοκία): תרגום יותר מדויק — "באנשים [שלו] רצון" או "בין אנשים — אלה שלמענם [הוא] רצון". זה שחזור הרצון (εὐδοκία) של האל למין האנושי, שאבד לאחר הנפילה. לידתו של ישו היא סמל לכך שהאל חוזר לאנשים את רצונו, פותח את הדרך לשלום.

היבט חברתי ואתי: שלום כמישור

תיאולוגיית השלום של חג המולד היא לא רק יסוד ורטיקלי (אל-אדם), אלא גם יסוד מישורי (אדם-אדם).

ביטול גדרות המפרידות: האפוסטול פאולוס במכתב לאפוסטולים (2:14) מפתח את הנושא של חג המולד: "הוא הוא השלום שלנו, שעשה משניים אחד ושבר את הגדר שהיתה ביניהם". בהקשר של חג המולד זה מתבטא באיחוד סמלי בין הירחוקים הראשונים של חג המולד — צדיקים (מקומיים, מוזרים), כוכבים (זרים, נצרות), חיות (עולם החי). כולם נאספים סביב מרכז אחד — התינוק, שמקדים קהילה חדשה של שלום, שבה נמחקות גבולות אתניים, חברתיים ודתיים.

מגניפיקט של הבתולה: השיר של מרים (לוקאס 1:46-55) — פרשנות נבואית של המשמעות של התמוססות כהיפוך חברתי, שבו הגאונים נפוצים והצנועים עולים. שלום כאן משמעו תיקון של יחסי חברה לא הוגנים, התקנת ממלכת צדק וחמלה.

איקונוגרפיה והתמוססות ליטורגית

רעיון השלום מתבטא באיקונוגרפיה של חג המולד:

המערה/המקלט: נמצאת לעיתים קרובות בתמונה כמערה חשוכה בהר, שמסמלת את העולם הנפל, שהורחק מאלוהים, לתוכו נחלק האור.

המזרקות: צינורית חצי קטנה לצאן, שבה ניחן התינוק, — סמל לכך שישו הופך ל"מזון" (האוכל הקדוש) של המאמינים, שהוא המשאב של השלום והאחדות עם האל.

צורות מוטות של הבתולה, יוסף, הצדיקים, חיות: תנועותיהם מבטאות הניפוק והפתיחות להתקרבות השלום.

בליטורגיה של הלילה של חג המולד וחג המולד, נושא השלום מושמע בשירים. למשל, במסורת המערב — השיר "O Magnum Mysterium" ("אורך טובה"), שבו מושבח שחיות רואות את הבורא, ששוכב במזרקות, — סמל של שלום של כל היצור.

עובדה מעניינת: באנגליה הקדומה ובגרמניה, היה מנהג "ההפסקה של חג המולד" (Christmas Truce), שבמהלכו נעצרו אף תביעות משפטיות והעוינות בין משפחות יוצאות לחמס. זה היה מנהג חברתי, מושפע מתיאולוגיית השלום: אם האל השלים עם האנושות, אז גם אנשים צריכים להשלים ביניהם.

סיום: חג המולד
© elib.co.il

Permanent link to this publication: