רעיון הסינתזה של האמנויות של מארק שגאל: ממיסטריה ויטבסקית ליצירה כוללת

הקדמה: עבור גבולות כפילוסופיה של יצירה

רעיון הסינתזה של האמנויות, חשוב לאופנה של המאה ה-20 הראשונה, קיבל אצל מארק שגאל מדידה ייחודית ועמוקה, פרטית. בוגר ויטבסק המולטיקולטורלית, שבה נשמעו יידיש, רוסי ובלארוסי, שבה התמזגו חיי המקום היהודי עם סמלי כנסיות האורתודוקסיה, שגאל קיבל בתחילה את העולם כמקום שלם, למרות הפרדוקס, פולימורפי. סטרימה שלו לסינתזה — לא ניסוי פורמלי, אלא ניסיון קיומי וכמעט מיסטי להביע את הבלתי הביע, האמת הפנימית, הזיכרון, האהבה, ההתגלות הרוחנית, שלהם לא מספיק רק נייר או צבע. סינתזה עבורו — דרך להגיע להבעה מקסימלית, יצירת «יצירת אמנות כוללת» (Gesamtkunstwerk), שמקיפה את הצופה מכל עבר.

מקורות תיאורטיים: ויטבסק, פטרבורג, פריז

התפתחות הקונספציה התרחשה תחת השפעת מספר מקורות:

החוויה התרבותית המשולבת האישית. הדמיון העממי, המוזיקליות של הידיש, הצבעוניות של השלטים והציורים של החנויות הוויטבסקיות, האיסור הדתי על ציור ביהדות, ששגאל עבר דרך מטפורה פoאטית — כל זה הרכיב את הבסיס הטבעי לחשיבה סינקרטית.

הסימבוליזם הרוסי ורעיונות «המיסטריה». בפטרבורג, שגאל נמצא בסביבה שחלמה על תיאטרון סינתטי, שיכול להחיות את המיסטריה העתיקה. רעיונותיו של ויאצ'סלב איוואנוב ושל אלכסנדר סקריאבין על אמנות קולקטיבית, שמערבת את כל החושים, השפיעו עליו.

הסביבה בפריז ו「העונות הרוסיות». בפריז, הוא ראה את טריוף הסינתזה בבלטים של «העונות הרוסיות» של דיאגילב, שבה מוזיקה, ריקוד וציור (בין היתר של קרובו לאריון בקסט) התמזגו יחד.

הביצועים המעשיים: פרויקטים חשובים ומדיומים

1. תיאטרון: מ «המהפכה התיאטרלית» לגוגול

בתיאטרון, שגאל הגשים את הסינתזה במלואה, רואה בו אנלוגיה למסיבה עממית.

התיאטרון היהודי (מוסקבה, 1920-21). הפאנלים המפורסמים שלו לחדר הגוסט — לא רק דקורציות, אלא «קופסה, מצופה מבפנים», היוצרת סביבה immersive. הצופה נכנס לסימפוניה הצבעונית של הכחול, הירוק, האדום, שבה הדמויות טסו ורקדו, המחקים את הגבולות בין הבמה והאולם. זה היה סינתזה של ציור ומרחב אדריכלי.

הבלט «אלקו» (1942) ו «הציפור האש» (1945). בעבודה על התלבושות והדקורציות, שגאל ראה אותם כהמשך של הציור בתנועה. האיורים לתלבושות של «הציפור האש» — יצירות גרפיות בעצמן, שבה צבע וצורה קבעו את הפלסטיקה של הרקדן. הוא ניטר כדי שהצבעונים על הבמה ייצרו תמונה חיה, דינמית, המתאימה למוזיקה (צ'ייקובסקי, סטראווינסקי).

2. אמנות מונומנטלית: זכוכית, מוזיקה, קרמיקה

לאחר המלחמה, הסינתזה של שגאל קיבלה נוכחות ציבורית, לעיתים קרובות דתית.

זכוכית: זכוכיותיו לכנסיות במץ, ריימס, כנסיות בציריך, ולסינגוגה של מרכז הרפואה ההדסה בירושלים — דוגמה קלאסית של סינתזה של אור, צבע ואדריכלות. שגאל השתמש בזכוכית כחומר ל «צביעת» המרחב באור. כל זכוכית (לדוגמה, הסדרה «שתים-עשרה כנסיות ישראל») — פרטיטורה צבעונית שמשתנה במהלך היום, יוצרת אטמוספירה של מדיטציה. הוא שיתף פעולה עם המאסטר שארל מארק, פיתח טכניקה ייחודית של חריטה והנחת צבעים כדי להשיג אפקטים דרמטיים.

מוזיקה וקרמיקה: המוזיקה «המעבר» במוזיאון מארק שגאל בניצה או המוזיקה «ארבעה עונות» בשיקגו — תרגום של שפת הציור שלו לחומר קבוע, מונומנטלי. הוא הכניס סמלטה וקרמיקה לאדריכלות, עשה ממנה חלק מהסביבה העירונית.

3. גרפיקה ספרותית: סינתזה של מילה ותמונה

בעיצוב ספרים («הנשמות המתות» של גוגול, «אגדות» של לפלנטן, התנ"ך), שגאל יצר לא תמונות מלוות, אלא שירים חזותיים. המתגלים והאופירות נכנסו לדיאלוג עם הטקסט, הוסיפו לו אסוציאציות אוטוביוגרפיות. כאן הסינתזה התרחשה ברמה של המשמעות: התמונה הפכה להערה ספרותית, והטקסט למפתח לתמונות החזותיות.

קטב: «המסר התנ"כי» והמוזיאון בניצה

סוף הרעיון של הסינתזה היה המוזיאון הלאומי של מארק שגאל בניצה (נפתח ב-1973). האמן עצמו השתתף בתכנון, יצר לא רק מרחב תצוגה, אלא סביבה כוללת. כל דבר במקום נמצא תחת אותו רעיון:

ציור: 17 דפוסים בסדרה «המסר התנ"כי».

אדריכלות: בניין, מלא אור טבעי, מחושב במיוחד לתפיסת ציוריו.

זכוכית: חלון-כוכב באולם הקונצרטים על נושא יצירת העולם.

מוזיקה: אולם קונצרטים, שבו מושמעת מוזיקה (מוצרט, באך), המתאימה לאטמוספירה הרוחנית. שגאל צייר את התקרה של האולם, חיבר בין ציור למרחב האקוסטי.

המוזיאון הזה — הממושחת של הפילוסופיה של שגאל: האמנות צריכה לקרוב לאדם, להכניס אותו לעולם שלו דרך כל ערוצי החישה.

המוזיקליות כבסיס הסינתזה

המפתח להבנת הסינתזה של שגאל — המוזיקליות. הוא השווה לעתים קרובות את הציור למוזיקה, הקומפוזיציות שלו נבנו על קולות-צבע וחזרות רטיטמיות. «אם לא הייתי יהודי... לא הייתי אמ
© elib.co.il

Permanent link to this publication: