בהיסטוריה של פיענוח כתבי העתיקים, מקום מיוחד שוהה בגילוי שביצע הלינגוויסט והאתנוגרף הסובייטי יורי ולנטינוביץ' קנורוזוב. עבודתו, שאפשרה לקרוא את טקסטי הציוויליזציה המאית, הייתה דוגמה בולטת של גאונות מדעית, שהצליחה להתגבר על הבידוד והסקפטיציזם של הקהילה האקדמית. היוצא מן הכלל של ההישג הזה הוא שהחוקר, שמעולם לא ביקר במזואמריקה, הצליח להשיג פריצה, שעליה נאבקו עשורים רבים המוחות הטובים ביותר בעולם, שהיו בעלי כל המשאבים הנחוצים.

היסוד התאורטי של פיענוח

מפתח לפיענוח קנורוזוב מצא לא באובייקטים הארכאולוגיים, אלא בלינגוויסטיקה התאורטית. הוא פיתח ויישם שיטה מורכבת, שבאה לידי ביטוי באנליזה סטרוקטורלית. המדען יצא מהנחה קיצונית שכל כתב משקף את המבנה של שפה מסוימת. הוא דחה את הרעיון הנפוץ באותה עת בקרב החוקרים המערביים, שהכתב של המאית היה רק אידיאוגרפי, שבו כל סימן מייצג מילה שלמה או מושג. קנורוזוב הוכיח שהכתב של המאית הוא אירוגליפי, שמשלב לוגוגרמות (סימנים למילים) וסימנים פונטיים (סימנים לסלוגים). יסוד למחקריו היו הידיעות שנשמרו מהתקופה הקולוניאלית, בין השאר, הידיעות הנקראות "ההודעות על ענייני יוקטן" של דייגו דה לנדה, שעד לקנורוזוב נחשבו ללא תקן.

"אלפא ותאומה" של הכתב של המאית

קנורוזוב הדגים את תיאורייתו באמצעות פיענוח "האלפבית של לנדה". האפיסקופוס הספרדי של המאה ה-16, דייגו דה לנדה, הקליט, לפי דיווחים מקומיים, רשימה של סימנים שהוא חשב שהם מתאימים לאותיות האלפבית הספרדי. חוקרים קודמים, שניסו ליישם באופן מכני את הרשימה הזו לקריאת טקסטים, נכשלו וכינו את ההקלטות של לנדה למוטעות. קנורוזוב, בדרך הנכונה, הניח שהאינדיאנים הראו ללנדה לא אותיות, אלא סלוגים. הסימן שלנדה פירש כ"אות" "u" היה בעצם סלוג "קו", כי בשפת המאית, המילה "קו" משמעותה "צב". באופן דומה, הסימן ל"א" היה סלוג "טון" ("אבן"). ההנחה המהותית, שהסימנים מעבירים לא "אות" המתחילה של המילה, אלא סלוג שלם, הפכה לאבן-יסוד של כל הפיענוח הבא.

הכרה מדעית ופולמוק עם קולגות מערביים

המאמר הראשון של קנורוזוב עם התוצאות הראשוניות של הפיענוח פורסם ב-1952 וגרם לסנסציה בקהילה הקטנה. אולם במערב, בעיקר בארצות הברית, שבה שלטה תיאוריה של המאיסטיקן הגדול אריק טומפסון, הגילוי שלו נקבל בסקפטיציזם ואף באויבות. טומפסון, שהגן על טבעו האידיאוגרפי והאסטרונומי של טקסטים המאית, קרא לעבודתו של המדען הסובייטי "פנטזיה מרקסיסטית". רק לאחר שנים, לאחר מותו של טומפסון ובזכות עבודות של חוקרים אחרים שפיתחו את שיטתו של קנורוזוב, פיענוחו זכה להכרה כללית. ב-1975, על עבודותיו המפורסמות, קיבל פרס מדליה המדע והתרבות של ברית המועצות, וב-1990, הממשלה המקסיקנית העניקה לו את עיטור האיקסוקה.

מורשתו של קנורוזוב והמאיסטיקה המודרנית

היום, השיטה שהציע יורי קנורוזוב, היא בבסיס ההבנה של הכתב של המאית. תודות לעבודותיו, המדענים הצליחו לקרוא את רוב הכתובות שנמצאו על האנדרטאות והכרמיקה. זה שינה באופן קיצוני את ההבנה שלנו על הציוויליזציה המאית. במקום חברה של כוהנים-אסטרונומים שלוות, כפי שהוצגה קודם, נפתח עולם של ערי-מדינות, שנלחמו ביניהן במלחמות אכזריות, עם היסטוריה פוליטית מורכבת, נישואים דינסטיים וטקסים. יורי קנורוזוב לא רק פיענח את הכתב העתיק, אלא גם העניק קול לציוויליזציה הגדולה, וחזר לה את ההיסטוריה האמיתית והמגוונת. חייו הוכיחו שעבור גילוי גדול, חשוב לא כל כך גישה לאובייקטים, אלא כוחה של החשיבה התאורטית והאינטואיציה של הגאונות.

Permanent link to this publication: