קפה אירופאי כמספרה לאמנות ולספרות: אקדמיה לא-רשמית של המודרניזם

הקדמה: מהפריפריה אל מרכז תהליך היצירה

בתרבות האירופאית, מתקופת ההשכלה, התפתח הקפה בהדרגה ממקום מפגשים חילוניים ל"מספרה יצירתית" — מוסד לא-רשמי אך חשוב ביותר, שבו נולדו, נדונו והושקעו זרמים אמנותיים וספרותיים. הוא הפך לאלטרנטיבה לאקדמיות רשמיות, סלונים ומוציאים לאור, שהציע חלל לניסוי, פולמוס והתאחדות מקצועית בתנאי דמוקרטיות יחסית ונגישות. התופעה הזו התבטאה במידה גדולה בין אמצע המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20, כשהקפה הפך למרכז האוונגרדה התרבותית.

תנאי היסטוריים: הקפה כ"אוניברסיטה של הפני" (penny university)

כבר בקפהות הלונדוניות של המאות ה-17 וה-18 (למשל, Button's Coffeehouse) הקבוצה הקבועה יכלה לשמוע דיונים של סופרים ופילוסופים תמורת תשלום סמלי. המסורת של המסחרת האינטלקטואלית ייסדה את הבסיס לתפיסת הקפה כחלל שבו מפותחת המחשבה. אולם, עד המאה ה-19, תפקידו של הקפה השתנה באופן איכותי: הוא לא היה רק מקום להצגת רעיונות מוכנים, אלא מעבדה, שבה רעיונות אלה נוצרו in situ.

מאפיינים תקציריים של "קפה-מספרה"
ההצלחה של הקפה בתפקידו כמעבדה יצירתית נבעה מספר מאפיינים ספציפיים:

זמן ללא הגבלה: הזמן שהוקדש לקניית כוס קפה נתן זכות להשהות במקום למשך שעות רבות, מה שאפשר לנהל דיונים ארוכים, לכתוב, לצייר סקיצות או פשוט להבחין.

שילוב של קבוצות חברתיות ומקצועיות: באותו שולחן יכלו לשבת סופר, אמן, מוציא לאור, מבקר וממונים, מה שהאיץ את המסחרת ברעיונות ויצירת בריתות מקצועיות.

אטמוספירה ניטראלית ודמוקרטית: לשונם, של סלונים עם אתיקט קשה או אקדמיות עם היררכיה, הקפה הקים חוקים שוויוניים יותר של אינטראקציה.

מרכז מידע: פה נפוצו עיתונים חדשים, כתבי-עת, שמועות על תערוכות ופרסים ספרותיים, מה שעשה ממנו מרכז מדיה.

מודלים אזוריים והשפעתם

פריז: מהאימפרסיוניסטים עד לאקסיסטנציאליסטים
הקפהות הפריזאיות הפכו למודל של מספרה יצירתית לעולם.

Café Guerbois (בול' קליש): בשנות ה-1860-1870 נוצרה סיבוב סופרים עתידיים של האימפרסיוניסטים. אדוארד מאן, קלוד מונה, אדגר דגה, פייר-אוגוסט רנואר והמבקר אמיל זולה נהגו להתכנס עבור דיונים חמים על אמנות שנדחתה על ידי הסלון. זה היה המקום שבו נעשו קריסטליזציות של רעיונות על עבודה בפלנר (עבודה בשטח) והפסקה של סוגיות אקדמיות.

La Nouvelle Athènes (כיכר פיגל): בשנות ה-1870 היא הפכה למרכז לקבוצה יותר רדיקלית, כולל דגה ומאן, וסופרים-נטורליסטים.

Café de la Rotonde, Le Dôme, La Closerie des Lilas (מונפרנס): בשנות ה-1910-1920 היו אותם מקומות מטה של הבוגמה הבינלאומית. בLa Rotonde, יכלו לשבת יחדיו חיים סוטין, אמדאו מודיליאני, דייגו ריברה ואמריקאים שהגיעו. La Closerie des Lilas, עם חדרה המיוחד, "מספרה של המשוררים", היה המקום האהוב על גיום אפולינר, שקרא שם את הגרסאות הראשונות של "האלכוהולים", ומאוחר יותר — על ארנסט המינגוויי, שתיאר אותה ב"חגיגה שתמיד איתך" כמשרדיו.

Café de Flore וLes Deux Magots (סן-ז'רמן): בשנות ה-1930-1940 הושקעה שם המרכז האינטלקטואלי. ז'אן-פול סארטר וסימון דה בואואר חיו בCafé de Flore, כותבים שם את הטקסטים שלהם, נפגשים עם סטודנטים ועריכה של העיתון "Tann Moderne". הקפה היה הביטוי המוחשי של הפרויקט האקסיסטנציאליסטי — פילוסופיה שנוצרה בפומבי, בתוך החיים.

וינה: מעבדה ספרותית של המודרניזם

הCaféhaus הווינאי פעל כמשרד עבודה מרחיב וספריה.

Café Griensteidl (מכונה "הקפה המגניבה"): בשנות ה-1890 הוא היה מרכז של תנועת "ווינה הצעירה". גרהם באר, ארתור שניצלר, גוגו פון הופמןשטאל והסטפן צווייג הצעיר דיברו על משבר השפה והולדת הספרות הפסיכולוגית. הם הגיעו לא רק לדבר, אלא גם לעבוד: הקפה נתן להם שולחנות, עטים, צבעים וכל העתונים העדכניים.

Café Central: חבריו היו סופרים (פטר אולטנברג, אלפרד פולגר), ארכיטקטים (אדולף לוס) ומהפכנים (לב טרוצקי). היה ציניון: "אם לא תמצאו עורך בCentral, אז הוא מת". אולטנברג זיהה עצמו עם המקום עד כדי כך שהשתמש בכתובת שלו לכתיבת המכתבים שלו. הקפה היה המקום שבו רעיונות הפרוידיזם, האסתטיקה המודרניסטית והתיאוריה הפוליטית נבדקו בדיאלוג חי.

פראגה וברלין: הקפה בתקופת האוונגרדה והסערות הפוליטיות
הקפהות הפראגאיות, Café Slavia (עם נוף לתיאטרון הלאומי), היו מרכז אינטלקטואלי של המודרניזם הצ'כי וסמל של התעוררות הלאומית. חבריו הקבועים היו המשורר יארוסלב סייפרט, הסופר קרל צ'אפק, המלחין בוגוסלב מרטינו. בתקופת "האביב של פראג" 1968, הוא שוב היה מקום מפגשים של הדיסידנטים.

הקפהות הברליניות של שנות ה-1920, כגון Café des Westens ("הקפה המגניבה") ו-Romanisches Café, היו כדור ההיתוך לדאדאיסטים, האקספרסיוניסטים והאובייקטיביסטים החדשים. כאן נפגשו האמנים גאורג גרוס ואוטו דיקס, הדרמטורגים ברטולט ברכט וארנסט טולר. הקפה היה בו גם משרד עיתונות, גלריה לתערוכות
© elib.co.il

Permanent link to this publication: