קגוטים בהיסטוריה של מערב אירופה: סימן הבידוד

קגוטים (צרפתית cagots, גם ידועים כagotes, caqueux, gésitains בשונים אזורים) מייצגים אחת מהקבוצות המרגינליזיות הכי מסתוריות ולא נחקרות בהיסטוריה של מערב אירופה. במשך כמעט אלף שנה, מהמאה העשירית עד למאה התשע-עשרית, הם התקיימו בבידוד באזורים דרום-מערב צרפת (גזקון, ביארן, גיין), צפון ספרד (נבארה, ארגון) ובחלקים משווצריה. התופעה שלהם ייחודית: בניגוד ליהודים או ציגנים, קגוטים לא היו מבחינה אתנית, לשונית ודתית שונים מהאוכלוסייה המקומית, אך כשכן נחשפו לסגרגציה קשה ושיטתית, שנמצאה בבסיסה סימן חברתי, שמקורו נשכח אפילו על ידי המרדפים.

הגבלות חיצוניות ו"טוהרה טקסית"

הדיסקרמינציה של הקגוטים הייתה באופן ריטואלי-חוגי ונחקקה בחוקים המקומיים (fors) ובהוראות הכנסייה. הם נאלצו לחיות בשכונות נפרדות בקצה העיירות, לעיתים מאחורי נהר או באזורי ביצות. הותר להם:

• להתחתן עם לא-קגוטים בסכנת מוות.

• לגעת במזון בשוק ללא מקל-כפתור.

• ללכת ברגל על המדרכה (כדי לא ל"מזהז" את האדמה).

• לעסוק בחקלאות, כדי לא ל"הרעיל" את האדמה.

הם הורשו רק לעסוק במקצועות שקשורים ב"טוהרה" או מוות, מה שקירב אותם לקסטה הבוראקומין היפנית: עבודת נגרים ובוני קופסאות (עבודה עם עץ, ש"מת" כבר), ופרופסיונים של דוכני-גג (בגלל שימוש בעור בעלי-חיים) וקברנים. עובדה מעניינת: בהרבה כנסיות נשארו עדיין דלתות נמוכות לקגוטים (נקראות porte des cagots), דרכן הם נכנסו לעמוד בקיר האחורי או לספסלים מוקטעים. את כוס המים הקדושים ניתן להם על לוחית ארוכה, והם לקחו חלק במיסות נפרדות.

היפותיזות מקור: מחולים בצרעת עד לשרידים של אוכלוסייה דו-אינדו-אירופית

התעלומה של מקור הסימן הפכה למקור להיפותיזות רבות, אף אחת מהן לא נחשבה כמוכחת. ההיסטוריוגרפיה של המאות ה-19 וה-20 הציעה את ההשקפות הבאות:

1. ילדי חולי צרעת (המקובלת בימי הביניים): נחשב שהקגוטים או שהם חולים בצרעת (לקסוס) או שהם נובעים מחולים. למרות שהסימנים הברורים של המחלה לא היו לעיתים קרובות, הועבר להם מכלל ההגבלות הטקסיות שהיו מיועדות לחולים.

2. שרידים של וסטגות או סרצנים: באטימולוגיה העממית, המילה cagot לפעמים מקושרת לcaas Gott ( "כלבים של הגותים") או canis Gothorum. הם נחשבו לנצרכים של הווסטגות-אריאנים, כופרים או אפילו מואבלים, שנותרו אחרי קמפיין הרקונקיסטה.

3. שרידים של אוכלוסייה דו-אינדו-אירופית: חוקרים מודרניים (לדוגמה, ההיסטוריון ז'אן בוז'ה) רואים בקגוטים נצרכים של שבטים אוטוכטוניים של אקוויטן או בסקים, שהושכחו בהדרגה ונמרגינליזו על ידי הקלטים והרומאים. ההתמחות המקצועית שלהם יכולה להיות בולטת עוד מהתקופה הפרה-היסטורית.

4. קורבנות של קונסטרוקציה חברתית: האנתרופולוגיה ההיסטורית המודרנית נוטה להאמין שהקגוטים הם תוצר של מיתולוגיה חברתית. לחברה היה צורך ב"קבוצת דחייה" קוזל-הפלחה, עליה ניתן להעביר פחדים קולקטיביים (לפני מחלות, מוות, חריגות) ולחזק את זהותה. כשהקבוצה נוצרה, גבולותיה נשמרו על ידי מערכת הוראות ומנהגים.

המשך והיעלמות

התחלת הסוף של מערכת הקגוטים הושגה על ידי המהפכה הגדולה של צרפת. בשנת 1789, הקגוטים תמכו ברבה ברעיונות המהפכה, בתקווה לשוויון. בשנים 1790 ו-1793, המועצה המחוקקת והקונבנציה הוציאו דקרטים על שוויונם המלא. אולם בפועל, הקנאה הייתה חזקה יותר מאשר החוקים. הסגרגציה בחיי היומיום נשמרה עד סוף המאה ה-19. הסטיגמה נמחקה רק עם האוניפיקציה של החברה הצרפתית, האורבניזציה ומלחמת העולם הראשונה, כאשר ההבדלים המעמדיים והאזוריים נמחקו באופן סופי בחפירות.

מורשת וזיכרון

_country2 L^World Y G