קאבארה: היסטוריה ומודרניות — מההתקוממות הבוהמית לתיאטרון הזהות

הקדמה: הקאבארה כצורה של התנגדות תרבותית

הקאבארה (מצרפתית: cabaret — "קבאצ'ה") — תופעה ייחודית שמאז ייסודה רצחרצה על גבול של אמנות אליטרית, בידור המוני וסטירה חברתית-פוליטית. זהו מרחב סינתטי שמאחד מוזיקה, ריקוד, שירה, דרמה, אמנויות חזותיות ומטבח, ובמשך 140 שנות תולדותיו שימש ברומטר של רוח הציבור, מעבדה לניסויים אסתטיים ופורום לקולות מרגינליים.

היווצרות (1881–1914): התקוממות נגד הבמה הבורגנית

לידת הקאבארה קשורה להתנגדות נגד התיאטרון המסחרי והאמנות האקדמית. אביו היה פריז, שבו ב-18 בנובמבר 1881, האמן רודולף סאליס פתח "החתול השחור" (Le Chat Noir) במונמרטר. זה לא היה רק קפה, אלא "קבארה אמנותי", שבו החברים — משוררים, מוזיקאים, אמנים — יצרו מופעים עבור עצמם ועבור אלה שכמותם. כאן נולד פורמט "שאנסון" (improvised sketches) ותיאטרון חושך. ההצלחה של "החתול השחור" הביאה לגל של העתקות: "מולן רוז' (1889) עם הקנקן המפורסם, "לה פלטנינה" ואחרים.

תכונות מפתח של הקאבארה המוקדם:

אטמוספירת מועדון פרטי: אינטימיות, ביטול הגבול בין הבמה לקהל.

אקלקטיות התוכנית: במהלך הלילה יכלו להופיע משורר-סימבוליסט, קופסטיק, קוסטומיסט ורקדנית.

סטירה נגד הבורגנות: ההומור נכוון למנהגים המצרעים והפוליטיקה.

עידן הזהב (1910–1933): בין מלחמות ומהפכות

ההתפתחות האמיתית וההפוליטיזציה של הקאבארה התרחשו במרחב הדובר הגרמני, בעיקר בברלין וציריך של רפובליקה הוויימרית.

"שום ועשן" (Schall und Rauch, ברלין): הוקם על ידי מקס ריינהרדט ב-1901, ולאחר מכן הפך לקאבארה מפורסם של שנות ה-20, שבו הושם להערכה מיליטריזם, פסימיזם ולאומנות. כאן הופיעו דרמטורגים כברטולט ברכט וקורט טוהולסקי, האמנית-דאדיסטית האנה הוך.

"קאבארה וולטר" (ציריך, 1916): נולד כמחאה נגד המלחמה. המשוררים-עולים טריסטן צ'ארה, הוגו באל, האמנים האנס ארפ ומרסל יאנקו יצרו את התנועה הדאדית כתגובה אבסורדית, מטורפת למוח של המלחמה העולמית. ההופעות (שירי קול, קריאות מקבילות) הפכו להפליא את תפיסות האמנות.

"קאבארה שנים עשר השופטים" (מינכן): אחד מהקאבארות הפוליטיים ביותר, שהטקסטים החריפים שלו הפכו ליעד לפוגעים הנאצים כבר בתחילת שנות ה-30.

תופעה של הקאבארה של וויימר: זה היה "ריקוד על ההר" — תערובת של עצב, הדוניזם וקריטיקה חברתית חריפה, שבא לידי ביטוי בדמויות של הקברטיסית אניטה ברבר, בטקסטים של קלבונד וק.א.ק.ר.

ההתמוטטות והתחתית (1933–1945): אמנות תחת איסור

עם בואם של הנאצים, התרבות החמה של הקאבארה נהרסה. רבים מהאמנים (קורט וייל, מרלן דיטריך) עזבו. בגרמניה, הקאבארה הפך לכלי פרופגנדה או נסגר לתחתית. אולם בפריז הכבושות כמה קאבארות (למשל "פולי-ברז'ה") המשיכו לפעול, ובמחנות (טרזיינשטאדט) נוצרו קאבארות מחנה כצורה של התנגדות רוחנית.

ההתחדשות האחרי-מלחמת (1945): מסטריאה להופעה

לאחר המלחמה, הקאבארה התחלק לכמה ענפים:

קאבארה פוליטי (Kabarett) בגרמניה ובמזרח אירופה: בגרמניה הפדרלית ובגרמניה המזרחית, קאבארות סטיריים חודשו, שהטילו ביקורת על השלטון החדש, דנקואליזציה, ומאוחר יותר — המלחמה הקרה (ה"לאחר" של מינכן). במדינות הסוציאליסטיות (פולין, צ'כוסלובקיה) קאבארה היה אייקון של ביקורת דימוית על המשטר.

קאבארה כהופעה אסטרדה (Cabaret): במערב, בהשפעת המוזיקל הברודוויי "קאבארה" (1966, על פי ספריו של כריסטופר אישרווד), המילה הפכה להזכירה של שובה-שובה, בורלסק ומועדוני לילה. ה"לידו" של פריז ו"הסוס המטורף" נודעו ברבווים גדולים עם תלבושות מפוארות ומופעים מורכבים.

המודרניות (מ-1990): חזרה למסורות וצורות חדשות

הקאבארה המודרני הוא לא סוג יחיד, אלא מערכת של פעולות מגוונות:

בורלסק נאו וקאבארה ניו-וייב: חזרה לבורלסק (בורלסק-רבוי) לא כשירות, אלא כתיאטרון, לעיתים פמיניסטי או קוויר-אמנות, שחוקר את נושא הגוף, המגדר והמיניות. קבוצות מודרניות (Pussy Riot בפעולות המוקדמות, "אימפריייל רוסיי באל" בברלין) משתמשות באסתטיקה שלהם להצהרות פוליטיות.

קאבארה אימרסיבי וספציפי-אתר: מופעים במרחבים לא רגילים — מפעלים נטושים, חממות, רכבות. הקהל הופך לשותף לפעולה. "Sleep No More" בניו-יורק — דוגמה בולטת של תיאטרון אימרסיבי עם השפעה קברטית חזקה.

קאבארה כמחקר של זהות: רבים מהאמנים המודרניים משתמשים בצורה של הקאבארה (מונולוג, שיר, ריקוד) לדיבור על פציעה, מהגרות, נכות, בריאות נפש. זהו טיפול ואקטיביזם דרך הופעה.

קאבארה דיגיטלי: המגפה של COVID-19 האיץ את הופעת הקאבארה המקוון — שובות מקוונות שמשלבות intimacy ביתית עם קהל גלובלי.

הפונקציות והמשמעות של הקאבארה היום

סצנה חלופית: פלטפורמה לאמנים ונושאים שלא מתאימים לתיאטרון המיינסטרים או תעשיית הפופ.

מבקר חברתי: שמר על תפקידו כמר
© elib.co.il

Permanent link to this publication: