פגאס: ממיתוס עתיק לארכיטיפ של טיסה יצירתית

הקדמה: אנתרופולוגיה של המיתוס המיקסודי

פגאס (יוונית עתיקה: Πήγασος) — אחד מהדמויות היותר יציבות והמחזוריות בתרבות העולמית. הוא נוצר בעת העתיקה כרוח חונקית של מקורות, ועבר אבולוציה ייחודית: מדמות שניוני במיתוס של פרסאוס ובלרופונט לסמל עצמאי של השראה פואטית, עלייה רוחנית והתגברות על הגבולות. ניתוח של שינוי הדמות של פגאס מאפשר לעקוב אחרי כיצד תפיסות עתיקות על כוחות טבעיים נעשות לקודים תרבותיים מורכבים, רלוונטיים למודעות המודרנית.

מקורות ושורשים עתיקים: סוס ומים

אתימולוגיה ומקורות: שם «Πήγασος» מקושר באופן מסורתי ל «πηγή» (pēgē) ביוונית — «מקור, בור». זה מצביע על חיבור ראשוני של היצור לתופעה המימית, ולא לתופעה האווירית. במקורות המוקדמים ביותר (למשל, בידי הסיודוס ב «תיאוגוניה»), פגאס ואחיו כריסאור נולדים מדם של מדוזה גורגונה שנכרתה ונפלה על האדמה ליד הים. ילידתו מגופו של חיה שמסירה לאבן, מסמלת אותו כיצור גבולי, שנוצר בצד של מוות וחיים, אימה ונס.

תפקיד במיתוס העתיק: המעשה הראשון של פגאס — להכות ברגלו על הר ההליקון, מקור הירח הקרן ( «מקור הסוס») או, לפי גרסה אחרת, מקור הפירנוס באקרוקורינף. זהו רגע חשוב: הסוס המעופף מגיע לתפקיד של דמיורג, שיוצר מים סקרלים, שבמסורת העתיקה היו קשורים באלוהות ובשירה. כך, החיבור עם ההשראה מוטמע בטבעו, אך מתואם דרך התופעה המימית.

המיתוס הקלאסי: בלרופונט וטרגדיית הגאווה

השגשוג של הדמות קשור למעגל המיתוסים על הגיבור הקורינפי בלרופונט. לפי פקודת הנביא, הגיבור תפס את פגאס במקור, תוך שימוש בחגורה הזהבית שנתנה לו אפולון. בסימביוזה עם הסוס המעופף, בלרופונט עושה ניסיונות: הוא מנצח את החיה המפלצתית ההימרה, מנצח את האמזוניות והסולימים.

רמה סמלית: הקשר בין הגיבור והסוס המקודש מייצג קשר בין המוח האנושי (בלרופונט) להשראה האלוהית, הטבעית (פגאס), המקודד ומכוון (חגורת הזהב). זוהי מטפורה של פרץ יצירתי שמבוקר.

קטרזיס ועלייה: הטרגדיה מתחילה כאשר הגיבור, שעלה על פגאס, מנסה להמריא לאולימפוס, בית האלים. זעם זאוס, על הגאווה האנושית, שולח עקרן שחובט את פגאס. הסוס נופל, ומשאיר את הקוסם על רגליו, והוא נאלץ לחיות חיים קשים. פגאס עלה לאולימפוס, שם הוא שירת את זאוס עד סוף ימיו, מפיץ את קולותיו והרעמות.

אינטרפרטציה: נפילתו של בלרופונט — מיתוס על היבריס (הגאווה), על בלתי-אפשרות של האדם להשתלט לגמרי על נתחן אלוהי. ההשראה האמיתית (פגאס) בלתי-נלכדת וצריכה להישאר בשירות לראשונות (זאוס/אמנות), ולא ככלי להעלאה האישית.

שינוי לסמל של שירה והתעלות

ההפך בתפיסת פגאס מתרחש בתקופת האלינסטיקה ובמיוחד בתקופה הרומית. המשוררים (כמו אובידיוס) מקשרים יותר ויותר אותו ישירות עם המוזות ועם אפולון. הסוס המעופף, שהוציא את מקור ההשראה, הופך לייצוג שלו. המסורת הזו קנתה קנוניזציה בתרבות האירופית של רנסאנס ושל העת החדשה. פגאס הופך לאלגוריה יציבה של הגאון הפואטי, טיסת הדמיון, העליונות של המחשבה מעל היומיום.

העולם המודרני: ארכיטיפ במדע, פסיכולוגיה ותרבות ההמונים

במאה ה-20 וה-21, דמות פגאס נחשפה לפירוק נוסף ולאינטרפרטציה.

אסטרונומיה והתפתחות החלל: הסופקס פגאס, אחד הסופקסים הגדולים ביותר בחצי הכדור הצפוני, היה ידוע מן העת העתיקה. בתקופת המעבר לחלל, שמו קיבל חדש. בשנות ה-60 של המאה ה-20, בארצות הברית, פותח פרויקט של רכב חלל מאויש, «Pegasus». היום, שמו «פגאס» ניתן לטילי-נשק, ללווינים ולפרויקטים קוסמיים מסחריים, מקנה מחדש את מיתולוגיית הטיסה וכיבוש הגבולות.

פסיכולוגיה ועסקים: בפסיכולוגיה, בעיקר בזרמים הקשורים ליצירתיות ולקווצ'ינג, דמות פגאס משמשת כמטפורה של «שבירה», של יציאה מהמגדרות הרגילות של חשיבה. בעולם העסקים, הוא הפך ללוגו ולסמל לחברות שמקושרות למהירות, לתקשורת (למשל, חברות תעופה, מובילים) ולחדשנות, מסמל כוונה להנהגה ול «עלייה» מעל המתחרים.

תרבות ההמונים: פגאס נכנס בעמקים לתרבות הפנטזיה והתרבות ההמונית. מהדמות הקלאסית ב «פנטזיה» של דיסני (1940) עד לאינטרפרטציות מודרניות:

בסדרה «דוקטור הו» פגאסים מיוצגים כגזע אוטרופי.

ביקום «וורהאמר 40,000» וביקומים משחקיים אחרים, פגאסים הם יחידות לוחמה, המקושרות לגבורה ולאליטה.

באנימה ובמנגה (למשל, «סיילור מון») הדמות משמשת כשותף מקסימי של הגיבורים.

כאן הוא לעיתים קרובות מאבד את עומקו הטרגי האנטיקי, והופך לאטריבוט של עולם קסם, אך שומר על הסמנית העיקרית: חריגות, מהירות, חיבור עם הקסם.

סמליות חברתית ופוליטית: תמונת פגאס שימשה על מטבעות ושערות (למשל, על שערת העיר קובנטרי בבריטניה). באמנות המחאה המודרנית, הסוס המעופף יכול לסמל את החופש, את השאיפה לאידאלים ואת עליית על-פני מערכות דיכוי.

© elib.co.il

Permanent link to this publication: