כנעת המלאכים, הרועים או המלכים? ההתפתחות ההיסטורית-תאולוגית של התמונה

השאלה מי בדיוק הכה ראשון לילד הנוצר, נגעה בשכבות עמוקות של פירוש הבשורה, ההקשר ההיסטורי והקבלה המאוחרת. מסורות שונות — כנעת הרועים (לוקאס 2:8-20) וכנעת המלאכים (מתי 2:1-12) — לא רק חיו יחד בקנון, אלא עברו תהליך סמלי מורכב, במהלכו הכוהנים מהמזרח נהפכו במוחם של המאמינים למלכים.

טקסטים קנוניים: שני עדות שונות

הרועים (הבשורה של לוקאס).

ההקשר: קבוצה חברתית מקולה, אך בתוך המסורת היהודית. מקצועם, למרות שלא היה מכובד, היה קשור לפעילות קודש (רעיית כבשים לבית המקדש בירושלים). הבשורה של המלאכים כוונה להם.

סמליות: הם מייצגים את העם הישראלי, בעיקר שכבותיו העניות והפשוטות, שקיבלו את הבשורה הטובה ראשונים. כנעתם — מהירה, ישירה, נובעת מסימן שמיים.

המלאכים (הבשורה של מתי).

המונח: המונח היווני μάγοι (מאגוס) הצביע על כוהנים-אסטרולוגים פרסים או בבלי, מפרשי חלומות, חכמים, ולא מלכים. בעולם העתיק הם היו מקושרים לידע סודי.

ההקשר: יהודים מהמזרח (כנראה מאימפריה הפרסית), שהלכו אחרי אירוע אסטרונומי (הכוכב). דרכם — ארוכה, מודעת, חיפוש אחר האמת.

סמליות: הם מייצגים את העולם הנוצרי, שבא להכה על המשיח, פותח את ההיקף האוניברסלי של האירוע. תרומותיהם (זהב — למלך, לבן — לאל, סמירה — למת) יש משמעות נבואית.

התפתחות היסטורית ותרבותית של המלאכים ל«מלכים»

ההפיכה של המלאכים למלכים — תוצאה של פרשנות תאולוגית ותרבותית ארוכת-טווח.

המקורות הנבואיים: כותבי הכנסייה (החל מתרטוליאנוס, בערך 200), ראו באירוע זה כמילוי של נבואות עתיקות, לדוגמה, שיר הזהב 71:10-11 («מלכי פרס ואיים יביאו לו כסף; מלכי ערב וסאבא יביאו תרומות; ויכהנו לו כל המלכים») ונבואות של אשריה (60:3, 6). זה נתן יסוד ל«הזהות מחדש» של המלאכים כמלכים.

מספר «שלושה»: למרות שהבשורה לא קובעת את מספרם, על בסיס שלושת התרומות, במאה השלישית-הרביעית התקבעה המסורת על שלושה דמויות. מספר זה קיבל פירוש סמלי עשיר: שלושה חלקים של העולם (התפיסה המאוחרת), שלושה גזעים אנושיים (לפי איסידורוס מסבילה), שלושה גילאי אדם.

הופעת שמות ואטריבוטים מלכותיים: במסורת המערבית, החל מהמקדשות המוקדמות, שמותיהם נקבעו — קספר (או גספר), מלכיאור ווולטסאר. באמנות הם מתוארים בבגדים מלכותיים ובכובעים, ומהמאה ה-12 וולטסאר מתואר פעמים רבות כמלך שחור, מייצג את אפריקה. זה השקף את הרעיון שכל הסדר העולמי (שלושת החלקים הידועים אז של העולם ושלושת הגזעים) מכיר בשלטונו של ישו.

ניתוח משווה: מדוע שני הסיפורים הם חשובים?

שני הכנעות הם משלימים וממלאים פונקציות תאולוגיות שונות:

היבט רועים (לוקאס) מלאכים/מלכים (מתי)
מעמד חברתי נמוך, מקולה גבוה, אליטרי (בפירוש)
מוצא אתני יהודה נוצרים (לא-יהודים)
דרך לאמונה דרך חשיפה ישירה של האל (המלאכים) דרך תצפית בטבע וידע מדעי (הכוכב)
זמן מיד לאחר הלידה (בחדרי, מתי 2:11) — חג הבדלנות
סמליות פנימי, «ביתי» הכרה במשיח על-ידי ישראל חיצוני, אוניברסלי תחת המלך של כל העמים
עובדה מעניינת: באמנות הנוצרית המוקדמת (הקטקומות, הגלוסקופים) סצנת כנעת המלאכים מופיעה לפני סצנת כנעת הרועים (כבר במאות השנייה-השלישית), מה שמדגיש את החשיבות של הנושא של ההכרזה לעמים הנוצרים.

המסורת המזרחית והמערבית

הכנסייה האורתודוקסית שומרת על המונח «מלאכים», מדגישה אותם כחכמים, וחוגגת את כנעתם בחג הבדלנות (6/19 בינואר) כחלק מההכרזה הכללית לעולם.

הכנסייה הקתולית והפרוטסטנטית, במיוחד אחרי המקדשות, דוברות יותר לעתים קרובות על «שלושת המלכים». בלוגוסטיקה המערבית, חגם (האפיפניה, 6 בינואר) גם נקדש להופעתו של ישו בעולם הנוצרי.

מסקנה

לכן, השאלה «מלאכים, רועים או מלכים?» אינה מציעה בחירה של אחד מהאפשרויות. הרועים — פרטיקולריות היסטורית וחברתית, המייצגים את המילוי של ההבטחות בתוך ישראל. המלאכים — דמויות היסטוריות, שהתמונה שלהם עוברת פירוש תאולוגי, עד לסמל של ההכרה האוניברסלית של המשיח. ההפיכה שלהם למלכים במאוחר יותר — זה לא שגיאה, אלא תוצאה של תפיסה ליטורגית ואמנותית, ביטוי ויזואלי של הרעיון שישו הוא המלך של כל המלכים. שתי הקבוצות, המוצגות בשני הבשורות, יוצרות תמונה אחת: ההצלה בישו נועדה לכל הפשוטים והנקיים-ללב (הרועים), ולכל החכמים והחזקים של העולם (המלאכים-מלכים), ליהודים ולנוצרים. נוכחותם המשותפת בנרטיב הרחמים דוגמנית את האוניברסליות והקפוליטית של ההכרזה הנוצרית.

Permanent link to this publication: