ספורט כמעלית חברתית: אנליזה של יעילות תחומי שונים

השאלה על ספורט כמעלית חברתית מכילה אנליזה של היכולת שלו להבטיח שיפור יציב של המעמד החברתי-כלכלי של מוצאים משכבות עניות או מדגרות. יעילות המעלית תלויה לא בפופולריות של סוג הספורט, אלא בשילוב של גורמים: מחסום כניסה נמוך, רווחיות גבוהה של ההצלחה, מערכת סקאאוטינג מפותחת ואלטרנטיבות חינוכיות, ושוק גלובליזציה. אנליזה מדעית מאפשרת להפריד קטגוריות של סוגי ספורט עם פוטנציאל ליפטינג גבוה ביותר.

1. משחקי ספורט קבוצתיים: פוטבול ובסקטבול כמעליות גלובליות

הסוגים האלה מדגימים את יעילות הליפטינג החברתי בקנה מידה גלובלי בזכות שילוב יחידי של גורמים.

פוטבול: יש לו מחסום כניסה מינימלי (מספיק כדור ומרחב כלשהו), שהוא חשוב במיוחד למדינות הדרום הגלובלי. שוקו ההיפרגלובלי (טרנספרים, תמיכה, פרסים) הופך כישרון מפאבלות ברזיל, ערים פאבלו באפריקה או שכונות חוץ-עירוניות באירופה להון. מערכת האקדמיות של המועדונים, בעיקר באירופה ובאמריקה הדרומית, ממלאת תפקיד של בחירה מוקדמת וסוציאליזציה. ההצלחה אינה מובטחת, אבל הסבירות לה גבוהה בזכות הבסיס הענק של המעורבים.

דוגמה: ליונל מסי (ארגנטינה), שגדל בתוך תוכניות תמיכה לכישרון (מיורקה) ומערכת סקאאוטינג של ברצלונה, שאפשרה לו להתגבר על בעיות בבריאות ולעבור לספרד.

בסקטבול (בעיקר בארצות הברית): מנגנון המעלית כאן נשאב באופן מערכתי-ממסדי. תוכנית NCAA (ספורט סטודנטים) מספקת השכלה גבוהה בחינם והכנה מקצועית לאלפי ספורטאים ממשפחות עניות, אפילו אם הם לא נכנסים ל-NBA. זה הופך את הבסקטבול לייחודי: הוא מציע רשת ביטחון בצורת תעודת השכלה. NBA, לפי התוכנית, נותן להם תקני דראפט וחוזים מובטחים, שמפחיתים את הסיכונים של האתלטים הצעירים.

דוגמה: לברון ג'יימס (ארצות הברית), שגדל בעוני באקרון, מדינת אוהיו, והפך לכוכב ספורט ולמשקיע מולטימיליונרי בזכות ההזדמנויות שהמערכת גילתה והמונטזה את כישרונו.

2. סוגים יחידאים עם מחסום כניסה נמוך: קראטן ואתלטיקה (משחקי ריצה)

הדיסציפלינות האלה מציגות דרישות מינימליות לתשתית בהתחלה, עושות את ההצלחה נגישה לקהילות העניות ביותר.

קראטן: הוא מסורתית כמעלית חברתית לקבוצות מדגרות (מהגרים, מיעוטים אתניים, עניות עירונית). הכלכלה שלו בנויה על הצלחה פרטית, ומערכת הפרומווטרים המקצועיים משקיעה בכישרון «גס» משכונות פחות נשכחות, רואה בו פוטנציאל לקרבות מרוויחים. הסיכונים גבוהים (פציעות, קריירה קצרה), אבל ההטיה להצלחה גבוהה.

דוגמה: מייק טייסון (ארצות הברית), שיצא מסביבה פלילית בברוקלין, או מני פקיאו (פיליפינים), שהתחיל את חייו בשכונות פחות נשכחות.

ריצה (מירוץ, דיסטנסות סטיירים): דורש רק זוג נעליים ודרך לאימון. במדינות המזרח התיכון (קניה, אתיופיה) נעשה ריצה תעשייה לאומית ואסטרטגיה לצאת מהעוני לכל רגיונות. הספורטאים המצליחים בונים בתי ספר, תשתיות, הופכים למעסיקים. מערכת הסקאאוטים והמחנות לאימון מגלים כישרון בצורה יעילה.

3. סוגים 'נישה' עם רווחיות גבוהה: טניס וגולף

הסוגים האלה מקושרים באופן מסורתי עם אליטריות בגלל ההשקעות הגבוהות באימון, האפיורה וההשתתפות בתחרויות. אבל למי שיש כישרון יוצא דופן ממשפחות פחות ממוצעות, הם יכולים להיות מעליות חזקות בזכות הפרסים הגדולים והחוזים הספונסוריים המעורבים.

טניס: כאן תפקיד חשוב של השקעות פרטיות, תוכניות תמיכה ממשלתיות או קרנות צדקה, שמקיפות את הקריירה המוקדמת של כישרון. ההצלחה של שחקן אחד יכולה לשנות את מעמד המשפחה שלם.

דוגמה: סרנה ויליאמס (ארצות הברית), שהתאמנה על קורטים ציבוריים בקומפטון, או נובאק ג'וקוביץ' (סרביה), שמשפחתו עשתה פשרות כספיות עצומות לאימוניו בשנות ה-90, שהיו קשות למדינה.

גולף: סיפורו של טייגר וודס — דוגמה קלאסית של פריצה דרך מחסומים גזעיים וכלכליים בסוג סגורית בהיסטוריה. אבל ההצלחה שלו, למרות שהיא יוצאת דופן, מאשרת את חוק המחסום הגבוה.

4. מגבלות וסיכונים קריטיים

יעילות המעלית הספורטית קשורה ל"צד האפל" שיש לקחת בחשבון:

אחוז נמוך של "נחיתות מוצלחות": למסי — אלפי כדורגלנים לא מוצלחים ללא השכלה ואלטרנטיבות קריירה. פירמידת הספורט המקצועי צרה באופן קיצוני בקצה.

התרבות והמגדר: בחברות מסורתיות, הגישה של נערות לספורט כמעלית חברתית מוגבלת במידה גדולה. סוגי ספורט שפופולריים במערב (הוקי, ריקוד על הקרח) דורשים תשתית יקרה ולא נגישה למדינות העניות ביותר.

ניצול והתלות: מערכות שבנויות סביב כישרונות צעירים ממדינות עניות (בעיקר בפוטבול), לעתים קרובות מובילות לניצולם על ידי אגנטים לא אמינים, נותרים לספורטאים ללא משאבים אחרי פציעה או סיום הקריירה.

ההקשר המדעי: הסוציולוג פייר בורדיי חשב על הספורט
© elib.co.il

Permanent link to this publication: