סוסג'יק: מיפולוגיות לארכיטיפ תרבותי

הקדמה: סמל אנתרופומורף של החורף

סוסג'יק (סלעונית) — אחת מהסוסג'יקים (סלעוניות) הנפוצים ביותר והכי מוכרים שנוצרים משלג. התופעה הזו, הקיימת בתרבויות של רבים מאזורי החורף בעולם, מייצגת סינתזה מורכבת של משחק עם העם, טקס עונתי, יצירתיות אומנותית וקוד תרבותי. ההתפתחות שלו מאיזה רוח חורף פוטנציאלית לסמל חגיגה וילדות נועדה להשקף שינויים עמוקים ביחס של האדם לסטיה הטבעית.

שורשים היסטוריים ומיתולוגיים

המקורות של יצירת דמויות של שלג נסוגים לעבר עתיקה ומקושרים לפעולות מג'יקו-דתיות.

אמונות דוכסיות של אירופה: במסורת הסקנדינבית והגרמנית, דמויות אנושיות משלג יכולות להיות מקושרות לקולג' של רוחות החורף או האבות. יצירת והתמוססות דמות כזו יכולה לסמל את מחזור החיים והמוות, המוות וההתעוררות של הטבע. חוקרים מסוימים רואים בסוסג'יק קרוב משפחה של יטי (הית'י) או תגלית של החורף עצמה.

ההקשר הסלאבי: במסורת הסלאבית, דמות סנג'ורוצ'קה (נכדתו של דוד החורף), שנוצרה מאוחר יותר בספרות, יש שורשים אחרים. אולם, טקסים של חימום סלעונית התקיימו. ההשמדה (החימום) של דמות של שלג יכולה להיות חלק מטקסים של חג המסכים או של חג האביב, כחלק מהפלישה של החורף.

העדויות המקוריות: אחד מהדוגמאות המוקדמות ביותר של סוסג'יק נמצא בספר המקורות המצוללים «ספר השעון» מ-1380, שנשמר בהאג. ההכנסה הכתובה הראשונה של המילה «סוסג'יק» (באנגלית: snowman) נרשמה במילון האנגלי מ-1527.

התפתחות הדמות: מדמות נגד לחבר

עד סוף המאה ה-19, הסוסג'יק בתרבות האירופית נתפס לעיתים קרובות באופן שלילי או מאיים.

סמל של החורף, המוות והרעב: בחורפים קשים, הנושאים קורים וחסרון, הסוסג'יק יכול להיות סמל של איומים אלה. הוא הוצג כגדול, מכוער, אכזרי.

פגל ומגן: באזורים מסוימים, סוסג'יקים נעשו ליד הכניסה לבית או גן לא למטרות יופי, אלא כמגנים, המפגרים רוחות רעות או פושעים.

שינוי בתפיסה: עם הרפואה של האקלים (סוף תקופת הקרח הקטן) והתפתחות של סנטימנטליזם בתרבות, במיוחד בספרות הילדים ובכרטיסי חג המולד של תקופת הוויקטוריה, הסוסג'יק הפך לדמות נחמדה, חמודה, מעט לא נוגענית. הוא הפך לסמל של שעשועים חורפיים חסרי תקדים, זמינים לכל ילד.

שינויים תרבותיים ומאפיינים לאומיים

במערב אירופה ובארצות הברית: הסוסג'יק הקלאסי מורכב משלושה סלעונים (ראש, גוף, חלק התחתון), יש לו גזרה במקום חזה, נקודות לעיניים ולפה, לעיתים קרובות מוצג עם מטרה וכובע-קוטלקוט, הוא הפך לאטריבוט חלקי של חג המולד וחג החגיגה.

ברוסיה: לפי המסורת, נעשו «סלעוניות». הדמות, שתוארה לראשונה בספרות במאה ה-18, היתה לעיתים קרובות עם אטריבוטים נשיים. בתקופת המשטר הסובייטי, הסוסג'יק (בלי קשר מגדרי) הפך לדמות חובה במופעי חג המולד ולדקורה בחצר, לעיתים קרובות נמצא בחברתו של דוד החורף וסנג'ורוצ'קה.

ביפן: דמויות של שלג (יוקי-דארומה) נעשות לעיתים קרובות לפי עקרון דארומה — דוגמה-נבלה שמסמלת עקשנות. הן נעשות משני כדורים (ראש וגוף), הן פופולריות בפסטיבלי השלג (למשל, בסאפפורו).

סוסג'יק באמנות ובתרבות ההמונית

הדמות של הסוסג'יק מנוצלת כמטאפורה.

ספרות: סיפורו של הסוסג'יק של ה.כ. אנדרסן (1861), שבו הדמות נאהבת בתנור ונמסה כשהיא נכנסת לקרבתו, היא משלה פילוסופי על חוסר-קיום ומשאלה בלתי מושגת.

קולנוע ואנימציה: הסרט המונטאג'י הבריטי «סוסג'יק» (1982) של ריימונד בריגס, שמספר בלי מילים על חברותו של ילד וסוסג'יק חי, הפך לקלאסיקה חג המולד. הדמות של אולף מהסרט «קולד הרצ'ן» היא פרשנות קומית: סוסג'יק נאיבי, נלהב, שמשאל לחורף.

תרבות ההמונים: הסוסג'יק משמש כפרסומת, כדקורה, והדמות שלו הפכה לסמל בינלאומי של החורף והחגיגה.

מדעי ורקורד

הסוסג'יק הפך לעצם של פיזיקה שימושית ויצירתיות תחרותית.

פיזיקת הליפות: איכות הסוסג'יק תלויה בטמפרטורה וברטיבות של השלג. השלג המושלם — רטוב, בטמפרטורה של כ-0°C. שלג יבש («פושט») לא ניתן לליפות.

שיאים עולמיים:

הסוסג'יק הגבוה ביותר נבנה ב-2008 בארצות הברית, במדינת מיין. נקרא «אולימפיה» על שם הסנאטורה אולימפיה סנו. הגובה היה 37.21 מטר. ליצירתו היה צורך בכ-6,000 טון של שלג, והעיניים נעשו מגלגלי רכב.

התהליך ההמוני ביותר של ליפות סוסג'יקים נרשם ב-2013 בקוריאה הדרומית, שם 1,629 אנשים ביצעו 1,407 סוסג'יקים בו-זמנית.

חומרים חלופיים: באזורים ללא שלג, מייצרים אנלוגים מחול, סלעים, כוסות פלסטיק, גלגלי רכב, מה שהוא צורה של אמנות אקולוגית או אמנות פרודית.

תפקידים סוציו-פסיכולוגיים

יצירתיות קולקטיבית: תהליך הליפות מאחד אנשים (משפחה, ילדים בחצר), דורש קואורדינציה ומאמץ משותף.

פיתוח יצירתיות: ע
© elib.co.il

Permanent link to this publication: