שאלה על שילוב סיפור הבריאה התנ"כי עם הנתונים הגנטיים המודרניים על סכנת נישואין בין-קרובים (אינברידינג) היא אחת מהנקודות המתנגשות הכי קשות בין המדע והדת. מצד אחד, ספר בראשית מתאר את המקור של כל אנשים מזוג אחד — אדם וחווה, ואחר כך, לאחר השטפון העולמי, — ממשפחת נוח. מצד שני, הגנטיקה המודרנית מאשרת בבירור שנישואין בין-קרובים עולים בסיכון להופעת מוטציות רצסיביות מזיקות, המובילות למחלות נצלניות. פתרון הסתירה הנראית זו נמצא בתחום הפרשנות של כתבי הקודש וגם של עובדות המדע.

מנגנוני הסיכון הגנטי באינברידינג

מנקודת מבט מדעית, הסכנה של אינברידינג נגרמת מהתפלגות של אללים רצסיביים — וריאציות של גנים שלא מתבטאים בנוכחות אללה דומיננטיים, בריאים. כל אדם הוא בעל מספר מוטציות סמויות, פוטנציאלית מזיקות. באוכלוסיה מגוונת, הסיכוי לפגישה של שני נושאים של אותה מוטציה רצסיבית נמוך. אבל בין קרובים, שיש להם אבות משותפים, המערכת הגנטית מאוד דומה. כתוצאה מכך, הילדים שלהם נוטים להריש משתי עותקים של אללה רצסיביים מזיקים (אחד מכל אחד מההורים), מה שמוביל להופעת מחלה נצלנית, כמו סיסטיק פיברוז, פילקטונוריה או צורות שונות של חוסר חיסון.

פרדיגמה תנ"כית והפרשנו� התיאולוגיות שלה

סיפור הבריאה, אם נבין אותו באופן פשטני, מניח את בלתי-נמנעות של נישואין בין-קרובים בתחילת דורות האנושות. ילדי אדם וחווה (קיין, אבל, ושית) יכלו להמשיך את המין רק על ידי חיבור זה עם זה, או, כפי שמציעים כמה פרשנויות אפוקריפיות, עם «בנות אנושיות» אחרות, שלא הוזכרו בטקסט הקנוני. מצב דומה מתעורר אחרי השטפון, כשכל האנושות המודרנית מגיעה משלושה זוגות — בני נוח ונשותיהם. עבור המחשבה הדתית, זה יצר אתגר חמור, שהובן בדרכים רבות. אחת הגישות טוענת שאדם וחווה היו מושלמים, והגנום שלהם לא הכיל מוטציות רצסיביות מזיקות מלכתחילה. הטעויות הגנטיות הבאות נצברו בהדרגה, במשך דורות רבים, כתוצאה מהנפילה וההתרחקות מהאידאל הראשוני.

היפותזת השלמות הגנטית המקורית וההתדרדרות

לפי המודל התיאולוגי הזה, הדורות הראשונים של האנשים אחרי אדם ונוח נהנו מגנום «נקי» — בו או שלא היו אללים רצסיביים קטנים, או שהיה מספרם נמוך ביותר. זה הפך את האינברידינג לבטוח בשלבים הראשונים של ההיסטוריה האנושית. עם הזמן, בעקבות צבירת מוטציות, העומס הגנטי גדל, ובעת שקימו את חוקי משה, שאסרו על נישואין בין-קרובים (לוית 18), הצורך באיסור כזה היה ברור מנקודת מבט רפואית, נתונה מעל. לכן, האיסור האלוהי מפורש גם כאיסור מורלי, וכפעולה של תשומת-לב לבריאות העם.

קריאה סמלית והתפתחות האנושות

גישה נפוצה יותר בתיאולוגיה המודרנית מציעה קריאה לא-בולטת של הפרקים הראשונים של ספר בראשית. בפרדיגמה זו, סיפור אדם וחווה מובן כטקסט תיאולוגי וסמלי, המגלה את היחסים בין אלוהים והאנושות, ולא כדיוור על המקור של המין האנושי. בהקשר זה, אדם יכול להיחשב כנציג של הקהילה האנושית הראשונה, שנתנה לה תודעה ורוח, ולא כאב המין הביולוגי. זה מסיר את הדילמה הגנטית, כי האוכלוסיה המקורית של האנשים יכלה להיות די גדולה כדי להימנע מההשפעות השליליות של האינברידינג. במקרה זה, הטקסט התנ"כי מדבר על אחדות רוחנית, ולא על אחדות ביולוגית של המין האנושי.

לכן, הסתירה הנראית בין גנטיקה ותנ"ך מתגלה כלא-בלתי-ניתנת-לפתרון. היא נפתרת או על ידי אימוץ מודל של שלמות גנטית מקורית והתדרדרות, או על ידי פרשנות סמלית של הטקסט הקדוש, שמשאיר מקום לנתונים המדעיים על אבולוציה ומגוון גנטי של האוכלוסיה האנושית. שני הגישות מכירות בסמכות של הכתב, ובמציאות של חוקי הביולוגיה שנגלו על-ידי המדע.

Permanent link to this publication: