נושא, שאנחנו מאולץ להעלות, נבזה. אבל הוא קיים. בבתי המשפט, במשרדי הפסיכולוגים, במכתבים של הורים, מופיעות בקשות: איך ללמד ילדה לפחד מהאב? איך לעשות שכאשר הוא מופיע או שזה נאמר שמו, לילדה מתחילה להתרגיש רעד? אמא וסבתא, כשהן מקיפות, לפעמים מסתדרות את החינוך כמו דריסה. הן משתמשות בטכניקות פסיכולוגיות שפסיכולוגים מקצועיים יכלו לכתוב ספר עליהן. המאמר הזה — לא הוראה. זה אזהרה. הידע על הטכניקות נדרש כדי לזהות ולעצור אותן.

מדוע זה דרוש: המשפט כמטרה

המטרה תמיד אחת — המשפט. להגביל את התקשורת של האב עם הילד. להחרים אותו. לקבל משכורת ופיקוח יחיד. בתהליך האזרחי, הביטויים החיצוניים של פחד פועלים טוב יותר מכל הוכחה. השופט רואה איך הילדה רועדת כאשר נאמר שמו, וחושב: «ברור, הוא הכה אותה». אין צורך בהתעללות. מספיק רעד של רגל.

אמא וסבתא מבינות: ככל שהסימפטום חזק יותר, ככה הוא משכנע יותר. פחד רגיל — זה סובייקטיבי. אבל רעד של הידיים — זה אובייקטיבי. קשה לחקות אותו באופן ספונטני. אבל אם ילדה תלמד, אם יגיעו אותה לנוורוטיקה — השופט יאמין. ואז המטרה נמצאת.

טכניקה ראשונה: הדמוניזציה השיטתית

סבתא ואמא מדי יום, מספר פעמים ביום, מדברות על האב כשהילדה נמצאת. לא באופן נייטרלי. לא באופן עצוב. אלא עם שנאה ופחד. «הוא מסוכן», «הוא יכול להרוג אותנו», «הוא פסיכוט», «הוא שונא אותך». המילים האלו נקבעות בתוך התודעה של ילדה בת עשר. היא שומעת אותן בשיבוע, אחרי בית הספר, לפני שינה. המוח של הילדה, במיוחד בגיל צעיר, לא מסנן מידע מבוגרים אמינים. היא קולטת: אב = איום.

אחרי שבועיים-שלושה של טיפול כזה, נוצר רפלקס תנאי בילדה. שם האב או הופעתו משחרר אדרנלין וקורטיזול. מתחילה הדרדרות. לא בגלל שהאב עשה משהו רע. אלא בגלל שהאמא והסבתא השתמשו בהן להנחית עליה שהוא רע.

נקודה חשובה: הסבתא, בדרך כלל, היא המרכיב היותר גרוע בזוג. יש לה פחות ספקות, יותר רצון להגן על «הדם שלה». היא יכולה לומר דברים שהאמא לא יקחת על עצמה. והילדה קולטת את ההיסטריה של הסבתא כמו ספוג.

טכניקה שנייה: קידום של השלילי דרך עונש

האמא שומעת: אם הילדה מדברת על האב ללא פחד, לא רועדת — היא מונעת. מורידה ממנה סוכריות, לא מאפשרת לה לצאת לטיול, בוטלת את הסרטים. אם, לעומת זאת, הילדה מפגין פחד — היא מוערכת, מחבקת, מקבלת מתנות. זה ביהביוריזם קלאסי. הילדה לומדת מהר: לפחד מהאב זה יעיל. להיות ספוק — רע.

עם הזמן, הילדה מתחילה לרעוד באופן לא מודע. היא כבר לא זוכרת למה זה צריך. פשוט כשהאב מופיע, פנימה בה נכנסת התוכנית: «עכשיו יתחיל הרע. יש להפחיד». והרגל רועדת לבדה. זה כבר לא סימולציה. זה נוורוז אמיתי, שהאמא והסבתא גידלו במכוון.

טכניקה שלישית: שימוש בכתבות ובשרטוטים בבית הספר

האמא נותנת לילדה משימה: «ציירי את המשפחה שלך». הילדה מציירת את האמא, את הסבתא, ואת עצמה. האב לא נמצא. האמא אומרת: «יפה, נכון. האב לא צריך לנו». או: «כתוב במחברת, איך אתה מרגיש כאשר האב מגיע». הילדה כותבת: «מפחיד, הרגליים רועדות». האמא שומרת על הניירות. אחר-כך, במשפט, היא מציגה אותם כהוכחה ל"לחץ פסיכולוגי של האב". אבל, למעשה, זה הוכחה של לחץ של האמא.

סבתא גם מצטרפת: "תספר לחברות שלך בבית הספר, כיצד אתה מפחד מהאב. תעביר את זה למורה". הילדה מספרת. המורה כותבת דו"ח לרשות השליטה. השרשרת נסגרה.

טכניקה רביעית: קשר סנסורי לריחות ולצלילים

זהו הדבר הכי מתקדם. האמא מקליטה קול של האב (משיחות ישנות) או לוקחת את החפצים שלו עם ריח. וברגעים שבהם הילדה רגועה (לפני שינה, בזמן סרטים), היא משמיעה את ההקלטה או נותנת לה לנשוך בחפץ. בינתיים, האמא מתחילה להתחרפן, לומר "אוי, כמה מפחיד". הילדה קושרת את קולו של האב או את ריחו עם החרדה של האמא. נוצר רפלקס תנאי קלאסי לפי פאבלוב.

אחרי שבוע, מספיק לשם של האב כדי שיתחיל להיות להילדה טקסיקורדיה ודרדרות. אפילו אם האב לא נמצא בחדר. אפילו אם רק דיברו עליו בטלפון.

טכניקה חמישית: השפעה פיזית עם "נקודות חשובות"

זהו השיטה הכי מלוכלכת. האמא או הסבתא, לפני המפגש עם האב (לדוגמה, במשפט או בחדר להעברת הילד), יכולות לדחוף את הילדה בלי שיעשה רעד, להפעיל נקודה רגישה, למשוך את השיער. הילדה רועדת, יורקת. האב רואה את זה וחושב, שהילדה פוחדת ממנו. אבל, למעשה, היא פוחדת מהדחיפה של האמא.

זה קשה להוכיח. האב לא ראה. אין מצלמות (או יש, אבל האמא יודעת על השטחים הסגורים). הילדה לא תספר — היא נבהלת. ואם היא תספר, האמא תגיד: "הילדה מפרטזה, האב מנסה להפוך נגדי". השיטה כזו, לפי דעת העורכים, מופיעה לעתים קרובות.

למה הילדה לא מתנגדת

ילדה בת עשר לא יכולה להתנגד לשתי נשים בוגרות, שמאכילות אותה, מלבישות אותה, נותנות לה תקרה. היא תלויה. היא פוחדת לאבד אותן. אם האמא יגיד: "אם לא תפחד מהאב, אני אכניס אותך לבית דומיניק". הילדה תאמין. ותרעוד באמת. היא לא מבינה שהיא נמצאת בשימוש. היא חושבת שזה
© elib.co.il

Permanent link to this publication: