סוציולוגיה של הגועל: גבולות הגוף, החברה והמוסר

הקדמה: מביולוגיה לסדר חברתי

הגועל, שנחשב לרגש בסיסי ביולוגי שמגן עלינו מטוקסינים ופתוגנים, מוצג בפרספקטיבה סוציולוגית כמנגנון מרכזי בבניית גבולות חברתיים, תמיכה בסדר והצדקה של אי-שוויון. הסוציולוגיה חוקרת איך תגובה פיזיולוגית אינדיבידואלית משתנה לקוד תרבותי ואמצעי של שליטה חברתית, המגדיר מה (ומי) נחשב ל"נקי" ו"מקובל", ומה — "מלכולך", "נמוך" ו"נשלך לחיצוניות".

1. הבסיסים התאורטיים: מדוקהיים עד דוגלס ותאוריות האליטות

העבודה הקלאסית שהקימה את הבסיס לסוציולוגיה של הגועל היא המחקר של מרי דוגלס "נקיון וסכנה" (1966). היא הראתה שהדעות על המחלה והאי-נקיון אינן אוניברסליות, אלא מאורגנות באופן שיטתי בהתאם לסדר חברתי. מה שנחשב ל"מלכולך" או "מגועל" — זה, לפי דוגלס, "חומר שמצא את מקומו לא במקום הנכון" (נוזלי חזה — נורמה, נוזלי חזה על הנייר — פסול, נוזלי חזה על המעיל — מגועל). חיזוק וטקסי נקיון משמשים לתמיכה בגבולות סמליים של החברה.

אמיל דוקהיים בעבודותיו על הדת הצביעו על תפקיד הקדושה והמלכולך בחיזוק הקהילה דרך הדחת הפולגן. סוציולוגים מודרניים, כמו נורברט אליאס בתיאוריה של תהליך הציביליזציה, הראו כיצד עם התפתחות החברה גבול הגועל יורד, והשליטה על פעולות הגוף (אוכל, פעולות גופניות, סקסואליות) נהפכת למסמן של מעמד חברתי.

2. תפקודי הגועל: גבולות, היררכיה, שליטה

חיזוק גבולות סמליים: הגועל מסמן את הגבולות בין "אנחנו" ל"הם". טאבו מזוני (לא לאכול חזיר, חרקים, כלבים) — דוגמה בולטת. מה שנחשב למזון על ידי קבוצה אחת, גורם גועל לקבוצה אחרת, מחזק את זהות הקבוצה. ההגיון הזה מתפשט גם לקבוצות חברתיות: קבוצות מיעוטים מסטיגמטיזציה (בגלות, אנשים עם מוגבלויות, קבוצות אתניות) מתוארות לעיתים כ"מלכולך", "מסריחים", "מגועלים", משמשים להצדקה של ההפרדה.

תמיכה בהיררכיה חברתית: הגועל הוא הבסיס האפקטיבי של מערכות קסטות וגזענות. בעבודה הקלאסית של ג'וליה קריסטבה "כוחות האימה" (1980) מוצג המושג "אבג'קט" — משהו שמודח, אך לא ניתן להתרחק ממנו לחלוטין (גופה, פליטות). האבג'קט מאיים על הזהות, זוכר לנו את טבענו החיותי. "התחתונים" של החברה משמשים לעיתים כאבג'קט ל"עליונים", עוסקים ב"עבודה מלכולך" (ניקוי, טיפול בחולים, עבודה עם פסולת, לוויות), מאפשר לאליטה לשמור על אשליה של נקיון וטרנסצנדנטיות.

גועל מוסרי ופוליטי: הרגש הביולוגי של גועל קל להעביר באופן מטפורי לתחום המוסר. אנחנו מדברים על "טכנולוגיות פוליטיות מלכולך", "מעשים מגועלים", "מורשעים מגועלים". זה מאפשר לדה-הומניזציה של היריב, להציג אותו לא כיריב רציונלי, אלא כמקור סכנה ומלכולך, שעם אותו אין אפשרות לדיאלוג, אלא רק לחיסול. קמפיינים פוליטיים נבנים לעיתים על מיצוב גועל מונע בהמונים לקבוצות או לרעיונות מסוימים.

עובדה מעניינת: מחקרים בתחום הניורוסקיפיה (לדוגמה, עבודות של פולאק ואחרים) מראים שבזמן גינוי מוסרי שקשור לגועל (לדוגמה, אינצס, שחיתות), נפעילות אותם אזורים במוח (מחוזות האיילים) שאותם נפעילים גם בזמן תפיסת גורמים מגועלים פיזית (מזון מקולקל, פליטות). זה מעיד על קשר ניורוביולוגי עמוק בין גועל פיזי וגועל חברתי.

3. גוף, מגדר וגועל

מחקרים גינדריים מגלים כיצד הגועל משמש לשליטה בגוף הנשי.

המנוסה היא שברוב התרבויות, המנוסה היא שהמנוסה מוקפת בטאבו ובגועל, שמשמשים להגבלת הפעילות החברתית של נשים ולסמלתן כ"מלכולך".

התפיסה של "גועל פיסטולה" — האינטרנליזציה של החברה לדעות על הפיסטולה כמשהו מסריח ומגועל.

לעומת זאת, הגועל ל"מגדרות" "לא מספיק" (לדוגמה, הומוסקסואליות בחברות הומופוביות) משמש לשמירה על נורמות מגדריות קשות.

4. כלכלה של הגועל: מי ולמה מבצע "עבודה מלכולך"?

הסוציולוג האמריקאי אוורט יוז יינטח למושג "עבודה מלכולך" — פעילות פיזית, מוסרית או חברתית שנחשבת לסטיגמטיזית. החברה המודרנית מבוססת על אוטסורסינג של הגועל.

חלוקה גלובלית: פסולת הפעילות החיים של מדינות עשירות (פסולת אלקטרונית, פלסטיק) נשלחת למדינות עניות, שם תושביהן עוסקים בפירוקן, תוך סיכון לבריאותם. הגועל "מיובא" עם הפסולת.

חלוקה אתנית וקסטית: בהודו, עבודה עם גופות של בעלי-חיים, ניקוי פסולת, מסורתית נעשית על ידי דליטים (נפקעים). במדינות מערביות, עבודה נמוכה-שכר כמו טיפול, ניקוי, איסוף פסולת, נעשית לעיתים על ידי מהגרים. עבודתם עושה "נקי" את המרחב החיים של קבוצות מעמד גבוה יותר.

דוגמה: מחקרה של הסוציולוגית אליזבת איינסוורת באוסטרליה הראה שעובדים שעוסקים בהוצאת פסולת, בונים גאווה מקצועית ואחווה כמנגנון הגנה נגד הגועל החברתי שמופנה נגדם. הם מעצבים את עבודתם כמשמעותית ו"גברית".

5. צריכת הגועל: מדיה ותרבות

התרבות המדיה המוד
© elib.co.il

Permanent link to this publication: