הקדמה: חג כשכביבה של מסורות
חגי המולד והחג החגיגיים המודרניים מייצגים פאלימסט של תרבות מורכב, שבו שכבות נוצריות וחילוניות נשכבו על בסיס יהודי-דואיסטי (לא-נוצרי) עמוק. מנקודת מבט מדעית, זה לא מקרה, אלא תוצאה של מדיניות מודעת של הכנסייה הקדומה להתנוסס על פני חגים יהודיים, כאשר לחגים המוכרים לעם ניתן חן חדש. התחפירה היהודית-דואיסטית מסבירה רבים מהסמלים והטקסים הנראים לא-רציונליים שנשמרו עד היום.
הקולט סולארי והחג החגיגי של החגיגות: לידת האור החדש
התאריך המפתח — החג החגיגי של החגיגות (21-22 בדצמבר בחצי הכדור הצפוני). עבור חברות החקלאות העתיקות, זה היה נקודת מפנה: הלילה הארוך ביותר, שאחריו היום מתחיל להתארך, סמל לניצחון האור על החשכה, החיים על המוות.
הסטורינאליה הרומית (17-23 בדצמבר): חג בכבודו של סאטורן, אל החקלאות והזמן. באותו זמן בוטלו ההיררכיות החברתיות (עבדים חגגו עם האדונים), הוענקו מתנות (נרות זפת cerei ופסלים חרסיניים sigillaria), קישטו את הבתים בצמחים נצנזים, בחרו "מלך החג". דומה ישירה לתרבות הקרנבל ו"החופש המוחלט" של ליל חג המולד.
יום השמש הבלתי-ניצחת (Dies Natalis Solis Invicti, 25 בדצמבר): נקבע על ידי הקיסר אוריליאן בשנת 274 לספירה. חגיגה של ההתחדשות של השמש. התאריך הזה נבחר על ידי הכנסייה במאה ה-4 לחגוג באופן רשמי את חג המולד של ישו, בהכרזה על ישו כ"שמש הצדק" (Sol Iustitiae). זה היה אסטרטגיה קלאסית של interpretatio christiana.
היול הגרמני והקלטי (Yule): חג החצי-השנה, שנמשך כשבועיים. כיבוי הפלנקס היולי (סמל השנה העברה והשמש העתיקה), חגיגות, נדודים על ראש חזיר. ההשראות — המסורת של הפלנקס המולד בצורת עוגת חג המולד (Bûche de Noël) ו"העשרה ימים של חג המולד".
סמלי הצמחייה: צמחים נצנזים כסמל של חיי-נצח
הקישוט של בתים בצמחים שלא נכנסים לשינה חורפית — טקס יהודי-דואיסטי אוניברסלי של מג'יקה של חיים.
האורל, הפלוס והאומלה: לדרווידים הקלטים, האומלה, הגדלה על השיח (תופעה נדירה), נחשבה למקודשת, סמל של חיי-נצח, פוריות והגנה. הנשיקה תחת האומלה הייתה תופעה של טקסים קשורים לפוריות. האורל עם העצמות הקוצניות נחשב למגן מפני רוחות-רע.
העץ: בכל העמים האינדו-אירופאים, עצי השיח (אלה, פיכה, סוסנה) נחשבו לעץ העולם (Igdrasil של הסקנדינבים), העמוד, המחבר בין העולמות. הקישוט של העץ בתפוחים (סמל פוריות), ביטולים, נרות (אורי החיים) היה חלק מהקולט של הפולחן לרוחות היער והבטחה לקציר. התיעודים הראשונים על "עץ חג המולד" חוזרים לאלסאס במאה ה-16, אך השורשים שלו — במסורות הגרמניים העתיקים.
מג'יקה של נקיון, רוחות והוראות: "לילות נוראים"
התקופה של "העשרה ימים" בין חג המולד לחג התבורה (שבועות החגיגות ברוסיה) במסורת העם נחשבה לתקופה שבה הגבול בין עולם החיים ועולם הרוחות דליל. זהו ירוש מאמונות בהציד הפרא (האודין הסקנדינבי, הוודן הגרמני) ובפעילות של הכוחות הרעים.
התלבושת והקולאדה: לבוש בעורות, מסכות, הפיכת תולעים — זה לא רק שעשוע. זה טקס של המרה, שמטרתו לנסות להדחיק את הרוחות הרעות במראה גרוטסקי, או להוריד את צורתן, כדי לרגל אותן. הקולאדה (מלטינית calendae — הימים הראשונים של החודש) היו במקור שירים קסומים עם משאלות טובות לבית, שעבורם ניתן תרומה ריטואלית.
הוראות: הניסיונות לדעת את העתיד ב"זמן הגבול" הזה היו נפוצים בקרב הסלאבים (הוראות על זפת, נעל דלת, הקשיבות מתחת לחלונות). זה השתקפות של אמונה בכך שבתקופה המיסטית הזו, הזמן "פתוח".
קודים מזון: המסעדה הריטואלית
האוכל החגיגי נשא גם משמעות מג'יקלית, ולא רק גסטרונומית.
קושר/קוטיה (מסורת סלאבית): מנה ריטואלית של חיטה עם דבש — סמל של פוריות, מחזור החיים וזיכרון האבות. היא הונחה בפינה או הועברה לקברים.
חזיר: החזיר/הוופר היה חיה מקודשת בקלטים ובגרמנים (סמל של פוריות וגבורה צבאית). צריכת חזיר בחג — פעולה של הכנסה לכוח של חיה הטוטם.
בלינים (לפני חג המסכים, המוביל לצום הגדול): צורתם המעגלית והצבע הזהבי — סמל ברור של השמש. זהו דוגמה בולטת של קולט סולארי עתיק, שנכנס ללוח השנה הכנסייתי.
עובדות מעניינות וסינקרטיזם
מורשת של דוד הקדמון: יש לה רוטינה רבות. זה והמורוזקו/סטודנצ הסלאבי — רוח החורף, שיש להדובה בה; והאל הרומי יאנוס (על שמו נקרא חודש ינואר), המסתכל לעבר ולעתיד; והמופת של הקדוש ניק
© elib.co.il
New publications: |
Popular with readers: |
News from other countries: |
![]() |
Editorial Contacts |
About · News · For Advertisers |
Digital Library of Israel ® All rights reserved.
2024-2026, ELIB.CO.IL is a part of Libmonster, international library network (open map) Preserving Israel's heritage |
US-Great Britain
Sweden
Serbia
Russia
Belarus
Ukraine
Kazakhstan
Moldova
Tajikistan
Estonia
Russia-2
Belarus-2